שלושה משפטים ייפתחו היום בבית המשפט המחוזי בירושלים. משפט נתניהו, משפט המשפט ומשפט ההיסטוריה. הצירוף של השלושה יהפוך את האירוע הענייני להתרחשות פוליטית דרמטית ולאירוע ישראלי חסר תקדים. משפט קסטנר, משפט דרעי ומשפט אולמרט יחווירו לעומת משפט ביבי. שהרי ב־72 שנותיה, לא היה במדינת ישראל משפט של ראש ממשלה מכהן. ובעשורים האחרונים לא היה בשום דמוקרטיה בעולם משפט של ראש מדינה מכהן. כאשר השופטים פרידמן־פלדמן, בר־עם ושחם ייכנסו לאולם והנאשם יקום על רגליו – יעלה המסך על מחזה שלא היה כמוהו. מחזה שטובים סיכוייו להפוך לטרגדיה.
משפט נתניהו. על השולחן מונחות שלוש פרשות (1000, 2000, 4000) ומונחים שלושה אישומים חמורים: שוחד, מרמה והפרת אמונים. נתניהו טען שלא היה כלום. אבל הוא גם טען שלא יהיה כלום. ויש. עינינו הרואות. אין ויכוח שראש הממשלה קיבל משני אנשי עסקים טובות הנאה בהיקף של מאות אלפי שקלים. אין ויכוח שראש הממשלה ניהל שיחות בלתי ראויות עם מו"ל של עיתון גדול. אין ויכוח שראש הממשלה קיים מערכת יחסים בעייתית עם איל הון ששלט באתר חדשות. אבל האם כל המעשים הבלתי ראויים הללו הם גם פליליים? על כך ייסוב המשפט. אחרי שיקשיבו ל־333 עדי התביעה ויקשיבו לאינספור עדי ההגנה וישקלו ראיות ויעכלו עשרות קילוגרמים של מסמכים – יכריעו שלושת השופטים. הם ורק הם יקבעו אם בנימין נתניהו הוא עבריין מושחת או קורבן נרדף.
משפט המשפט. מחוץ לאולם בית המשפט בירושלים יתרחש בחודשים הקרובים – ובשנים הקרובות – משפט שדה. במשפט החוצות הזה יהיו מעט עדים, מעט ראיות ומעט מסמכים – אבל יהיו בו הרבה מאוד יצרים. שכן קטגוריית השדה לא תבקש לברר את האמת, אלא להעלות את בנימין נתניהו על המוקד בכיכר העיר. וסנגוריית השדה לא תבקש לעשות צדק, אלא להפוך את בנימין נתניהו לקדוש מעונה. לכן קרב הבוץ בין התביעה של השמאל להגנה של הימין יהיה מכוער ומתועב. תמרונים, תיאוריות קשר, סחרירים, שקרים וחדשות כזב. אבל הוא יהיה גם אלים ומסוכן, מכיוון שבמרכזו תעמוד כשרותו של המשפט הראשון, המשפטי. בשעה שמערכת המשפט תשפוט, מערכת המשפט גם תישפט. המשפט הזה יקבע את עתידה לשנים – ואולי לדורות. אם היא לא תיזהר מאוד – חלק זה או אחר בציבור עלול לעשות בה שפטים. אל מול ההמונים שיצבאו על שעריו, בית המשפט יהיה חייב להוכיח אומץ לב, מקצועיות ויושרה ללא רבב.
משפט ההיסטוריה. בשבוע שעבר אמר שר המשפטים האמריקני ויליאם באר ש"עלינו להפסיק להשתמש בתהליך הפוליטי־משפטי ככלי נשק פוליטי". לפני שבועיים קבע בית המשפט העליון האמריקני (בהחלטה פה אחד) שיש עניינים של שחיתות פוליטית שהוא אינו רשאי להתערב בהם. שני האירועים האלה הם רבי חשיבות. באר השמרן אמר את דבריו כדי לחסום ניסיון של דונלד טראמפ והשמרנים להפליל את ברק אובמה. בית המשפט (שחציו ליברלי) קבע את קביעתו מול פוליטיקה רפובליקנית מסואבת במדינת ניו־ג'רזי. כך שכיוון הרוח מתחיל להשתנות. הולכת ומתרחבת התחושה שהניסיון להשמיד יריבים בפלילים ולעשות פוליטיקה במשפט הרחיק לכת. הוא מטשטש את הגבול בין הרשות השופטת, הרשות הנבחרת והרשות המבצעת, והוא מסכן את שלושתן.
פירוש הדבר הוא שהמשפט שייפתח בירושלים היום יהיה לסנסציה עולמית. לא רק אישיותו וגורלו של נתניהו יעוררו עניין, אלא גם האופן שבו יפסעו השופטים בשדה המוקשים שהם נכנסים לתוכו. שמפניות וסיגריות זה קל. גם אין ויכוח של ממש על העובדות. אבל התערבות במערכת היחסים העדינה בין פוליטיקה לתקשורת היא עניין סבוך ביותר וכבד ביותר. מיצוי הדין עם מנהיג לאומי אחד ולא עם אחרים הוא עניין טעון ונפיץ. תהיה אשר תהיה הפסיקה, יהיו לה השלכות דרמטיות על עתידה של הדמוקרטיה הישראלית.
בשעה שמשפט המשפטים עומד להתחיל, עלינו להיות מודעים גם לחיוניות שלו וגם לסכנות הגלומות בו. מצד אחד, על כולנו להתחייב לקבל את הכרעת הדין ולהרכין ראש בפני בית המשפט ומערכת המשפט. מצד שני, על השופטים עצמם לנהוג בזהירות יתרה, ועליהם לחוש חיל ורעדה. מה שנמצא כעת בידיהם אינו רק גורלו של אדם, אלא גורלה של מדינה.