רשימת המחדלים ארוכה מאוד. צריך היה להקים קבינט של מלחמה נגד הקורונה – והוא לא הוקם. צריך היה למנות רמטכ"ל למלחמה בקורונה – והוא לא מונה. צריך היה לשלב את מערכת הביטחון באופן מלא במערכה – והיא לא שולבה. צריך היה לצאת למבצע רכש ענקי של מכונות הנשמה וציוד מגן כבר בפברואר (לפני שהעולם נסגר) – ולא יצאו. צריך היה לערוך מאות אלפי בדיקות במארס – והן לא נערכו. צריך היה לאסור על מסיבות פורים – והן לא נאסרו. צריך היה לגייס את הרבנים החרדים לאכיפה מלאה של הסגר – והם לא גויסו. צריך היה לנטר באופן הדוק את המגיעים לנתב"ג – והם לא נוטרו. צריך היה לטפל טוב יותר בבתי האבות. צריך היה ליזום תוכנית כלכלית נדיבה יותר שתיושם מוקדם יותר. צריך וצריך וצריך. כפי שאנחנו שומעים ורואים וקוראים בכל כלי התקשורת – צריך היה לנהל את המאבק בקורונה באופן הרבה יותר שיטתי, יעיל וענייני.
אבל ביום שני השבוע בשבע בערב עלו באתר הארץ שתי ידיעות בזו אחר זו. האחת דיווחה על כך שמספר החולים בקורונה בישראל עלה ל־8,904. השנייה דיווחה על כך שמספר המתים בצרפת עלה ל־8,911. והנה, בתמצית, כל הסיפור כולו: מספר המתים בצרפת המתקדמת והנאורה עלה על מספר החולים בישראל הקטנה, הפוליטית והברדקיסטית. פירוש הדבר שבמערכה הראשונה של המלחמה נגד הקורונה ישראל ניצחה ניצחון כואב מזהיר.
מה שהביא לניצחון הראשוני – למרות כל הטעויות והמחדלים – הוא התובנה שמול המגפה של 2020 יש אך ורק נשק מוחץ אחד: סגר. אי לכך, צעדי הסגר הראשונים שבהם ישראל נקטה היו מהראשונים ומהמחמירים במערב. והסגר המלא שישראל הטילה על עצמה באמצע מארס היה יעיל ביותר. כתוצאה של מדיניות ממשלתית החלטית (שהובילו בנימין נתניהו, יעקב ליצמן ומשה בר־סימן־טוב) ושל היענות אזרחית־חברתית מרשימה (שעליה מגיע לישראלים צל"ש), מצבנו בחג הפסח תש"ף טוב הרבה יותר ממצבן של מרבית מדינות ה־OECD. בספרד מספר המתים עולה על 14 אלף, באיטליה הוא עולה על 17 אלף – ובישראל הלכו לעולמם פחות משבעים בני אדם. בבריטניה מתים בכל יום מאות רבות, ובארה"ב למעלה מאלף נספים בכל 24 שעות – ובישראל יש נפטרים מעטים ביממה. אסון גדול נמנע כאן. נס גדול היה פה. ישראל שוב הוכיחה שכאשר היא מזהה אתגר קיומי, היא יודעת להתגייס ולהיאבק באופן המעורר השתאות ופליאה.
ואולם כמו בכל מלחמה, אסור להיות יהירים או שאננים. אסור לנוח על זרי הדפנה. קודם כול צריך לזכור שההישג הגדול הושג במחיר של כאב אנושי נורא ונזק כלכלי עצום. צריך להבין שהניצחון היקר של האביב עלול להפוך בקלות רבה למפלת קיץ או לתבוסת סתיו. וכדי להמשיך בדרך הנכונה עלינו לזהות במדויק את האיומים שבאופק (גל שני של קורונה אחרי הקיץ, משבר כלכלי עמוק, אי סדר עולמי) ואת האתגרים שיעמדו בהמשך בפני ישראל.
בשבועות הקרובים, עד אחרי המימונה ואולי אפילו אחרי יום העצמאות, צריך יהיה להמשיך במדיניות של סגר נוקשה. צריך יהיה לטפל באופן ממוקד בערים מוכות קורונה, בבתי האבות ובהמשך ההתעצמות של מערכת הבריאות. בשלהי אפריל צריך יהיה ליישם אסטרטגיה נכונה של יציאה מהסגר. ככל הנראה נצטרך לאמץ מדיניות שתשאיר כ־2 מיליון ישראלים (מבוגרים ובעלי סיכון גבוה) בסגר, ותאפשר ל־7 מיליון אחרים לשוב בהדרגה לעבודה ולפעילות כלכלית.
ואולם במאי־יוני תגיע השעה לקבל את ההחלטות הגדולות באמת. כיצד מתכננים את ישראל החדשה של העידן החדש שאחרי הקורונה. כיצד מארגנים מחדש את המדינה, הכלכלה והחברה. כיצד מכוננים כאן מדינת לאום חזקה, משגשגת וצודקת, שתדע לשמור על סביבה פנימית יציבה כאשר העולם יחווה סערה היסטורית אדירה.
לבנימין נתניהו מגיעים שבחים רבים על האופן שבו הוביל את ישראל לניצחון במערכה הראשונה נגד הקורונה. מזל גדול שהוא לא שמע לדבריהם חסרי האחריות של מומחים, פוליטיקאים ועיתונאים שטעו והטעו בגדול. אבל המערכות שלפנינו יהיו מורכבות יותר וקשות יותר. אי אפשר יהיה להמשיך לביים אותן כהצגה של איש אחד. אי אפשר יהיה לנהל אותן בשיטת ניהול של עיירה. על כן, כבר במהלך חול המועד חייבים להרכיב ממשלה ראויה אשר תחתיה מועצה בריאותית עליונה ומועצה כלכלית עליונה ורשות תכנון לאומי. רק אם נגייס את כל הכוחות המופלאים הגנוזים בחברה הישראלית, נוכל להפוך את הניצחון הראשוני על הקורונה לניצחון סופי, כולל ובר־קיימא.