נפתלי בנט הוא ראש ממשלה טוב למדי. למרות שהוא עומד בראשה של סיעה קטנה – הוא הצליח להרכיב ממשלה. למרות שהפנה עורף לבסיס התמיכה הימני שלו – הוא הצליח להעביר תקציב. למרות שהוא תלוי בקולותיה של מפלגה ערבית אסלמית – הוא חצה אינספור משברים פוליטיים. למרות שהממשלה שלו מבוססת על ברית מוזרה בין האליטה הוותיקה של המרכז־שמאל לבין האליטה הוותיקה של הימין המתון – הוא הצליח לתמרן ולתפקד. למרות היותו צעיר יחסית ובלתי מנוסה יחסית הוא הוכיח שכלכלת ישראל יכולה לשגשג גם ללא האשף הכלכלי נתניהו, וכי היא מעצמה בטחונית־מדינית גם ללא האסטרטג המחונן נתניהו. וחשוב מכל: האזרח נפתלי בנט המחיש לכולנו כי אפשר לנהל כאן פוליטיקה אנושית של אנחנו, ולא רק פוליטיקה מלוכנית של אני־אני־אני. ובכל זאת, למרות כל ההישגים הללו, הממשלה של בנט־לפיד מתפרקת והקואליציה של בנט־לפיד מתפוררת. הנחשולים של רק־לא־בנט גואים והכוחות של רק־לא־בנט סוגרים על לשכת ראש הממשלה.
מדוע? מה השתבש? במה בנט טעה?
ראש הממשלה המכהן לא הפנים את העובדה שהוא סובל מגירעון של לגיטימיות. היה מחיר כבד לעובדה שהוא נשען על 5־6 ח"כים בלבד, ולעובדה שהוא הפר את הבטחות הבחירות שלו, ולעובדה שהוא בן־ערובה של רע"מ, ולעובדה שהוא עומד בראש ממשלה לבנה של ישראל הראשונה. ארבע העובדות המאתגרות הללו יצרו נתק עמוק בין בנט לבין חצי עם. מליוני ישראלים לא יכלו להעריך את הצלחותיו מפני שהזעם שלהם עליו היה כל כך רב. למרבה הצער, יזם ההייטק חובש הכיפה מרעננה לא הבין זאת. הוא לא הושיט יד לחרדים והוא לא הושיט יד למזרחים. הוא לא נתן מענה עמוק לפחדים מובנים, לחשדות קשים – ולבעיית הלגיטימיות של שלטונו.
ראש הממשלה המכהן גם לא הבין שאנחנו חיים בעידן שבו המעשיה חשובה מהמעשים. והזהות חשובה מהמדיניות. וסיפור־המשמעות חשוב מההישגים הגיאו־אסטרטגיים והמקרו־כלכליים. על כן, בעודו מנהל היטב את ענייני המדינה, הוא לא טרח לספר לאומה את הסיפור שלו. והוא לא השכיל להגדיר את הזהות של ממשלתו. הוא לא חיבר את המעשיה שבלעדיה אין הצלחה פוליטית במאה ה־21. זאת הסיבה לכך שממשלת בנט נתפשה בעיני רבים כממשלה ביצועיסטית־טכנוקרטית חסרת חזון וחסרת דיוקן.
השילוב של גירעון הלגיטימיות עם ההיעדר של זהות וסיפור־משמעות גרם לכך שממשלת בנט־לפיד החמיצה הזדמנות נדירה. היא לא היתה לממשלה של סינתזה חדשה בין ימין, מרכז ושמאל – אלא נתפשה כממשלה מלאכותית ואקלקטית. חוץ מאשר הדבק המתכלה של רק־לא־ביבי לא היה מה שישמר את חישוקיה. לא היה ברור מה הם ערכיה, מה הם יעדיה ולאן היא מבקשת ללכת. על כן, בסופו של דבר מבין 61 חברי הקואליציה רק 52 התייצבו השבוע כדי לגונן עליה. ניסוי פוליטי מרתק וחסר תקדים הגיע אל מה שנראה כסוף דרכו.
האם בנט עדיין יכול לקיים את ממשלתו ולהציל את עצמו? מצבה של ממשלת השינוי אנוש – אבל בנט לא אמר את המילה האחרונה. האיגרת שלו לאזרחי ישראל הייתה ניסיון מאוחר להתחיל לספר סיפור ולגבש זהות. הטקסט הגלוי שלה אמר שהאיום הקיומי החדש הנשקף לישראל הוא פילוג פנימי שעלול להביא לחורבן בית שלישי. אבל הטקסט הסמוי מן העין אמר שבנט הוא הילד ההולנדי אשר מונע לבדו מהסכר לקרוס ומהאוקיינוס של הכאוס להטביע את מדינת ישראל. שתי האמירות הללו חשובות מאוד ושתיהן במידה רבה נכונות. ייתכן שהן מצביעות על הולדתו של בנט חדש, שעשוי להפתיע את כולנו.