בניגוד לרבים וטובים יש בי הערכה עמוקה לבנימין נתניהו. השקפות העולם שלנו שונות – אבל אני חושב שהוא מדינאי יוצא דופן אשר העצים את מדינת ישראל. אני גם מבין מדוע הוא רוצה סיפוח עכשיו. נתניהו הוא אדם אשר מתכתב עם ההיסטוריה. והוא יודע שמרבית ההישגים שלו עד כה הם הישגים מתכלים. על כן הוא שואף לחקוק את זכרו בקורות ישראל – כמי שהרחיב את גבולה וקבע את גבולה. מפת טראמפ היא הכרטיס שלו לנצח. היא תכניס אותו לפנתיאון הציוני. באמצעות הסיפוח של כשליש מיהודה ושומרון, נתניהו עומד להטביע את חותמו על ההיסטוריה של העם היהודי.
נתניהו מבין שאך ורק הנשיא טראמפ יכול לממש את חלומו. הוא גם יודע שטראמפ עצמו עלול להפוך להיסטוריה כבר בנובמבר הקרוב. והוא מעריך שהעולם השקוע בקורונה עשוי להבליג על המהלך המתגרה שהוא יוזם. בשל שלוש הסיבות האלה, הוא חי בתחושה עזה של עכשיו־או־לעולם־לא. או שיהיה סיפוח בקיץ 2020, או שלא יהיה סיפוח כלל. ולא מורשת. ולא גבול נתניהו כגבולה הנצחי של ישראל. ואולם נתניהו טועה. בגדול. דווקא הסיפוח עלול להחריב את מורשתו ולהעביר אותו מסֵּפר הזכות של ההיסטוריה אל ספר החובה.
ראש ממשלת ישראל העניק לכולנו 11 שנים של יציבות אסטרטגית ושקט יחסי. בתקופת כהונתו נהרגו פחות ישראלים מאשר בכל תקופה קודמת בהיסטוריה של ישראל המודרנית. אם סיפוח נמהר יקעקע את היציבות של ירדן או ידחוף את הפלסטינים אל התהום – ההישג העצום הזה עלול להימחק. כך גם ההישג של שלום־בפועל עם מרבית האומות הערביות המתונות. בתקופה שבה מחיר הנפט נמוך והמשבר הכלכלי במזרח התיכון חמור – אין לדעת אילו השלכות יהיו לניצוץ של סיפוח. לא מן הנמנע שהוא יצית כמה וכמה חביות של אבק שריפה, אשר יעלו באש את מורשתו החיובית האמיתית של נתניהו: יציבות, יציבות, יציבות.
טראמפ הוא אכן ידיד אמת של ישראל. אבל גם הרפובליקנים יודעים שהם לא ימשיכו לשלוט בבית הלבן לנצח. לכן, יותר מאי פעם, ישראל זקוקה לתמיכה דו־מפלגתית מוצקה בארצות־הברית. כניסה להרפתקה משותפת עם נשיא שנוי במחלוקת אשר עתידו לוט בערפל היא מעשה מסוכן. סיפוח חד־צדדי עכשיו יגרום לכך שישראל תאבד את אותה תמיכה שעדיין נתונה לה בחוגים דמוקרטיים מתונים. והוא יגרום לכך שצעירים אמריקאים רבים – יהודים ולא יהודים – יתרחקו מישראל ויפנו לה עורף. הסיפוח ישחוק את הנכס האסטרטגי החשוב ביותר שלנו: התמיכה המוצקה וארוכת הטווח של אמריקה. הוא יגרום לכך שנתניהו יירשם בדפי ההיסטוריה כמי שהרס את הברית בין יהודה של ימינו לבין רומא של ימינו ובכך המיט על יהודה אסון.
לכאורה העולם אכן שקוע בקורונה. עשרות אומות מלקקות את פצעיהן ועוסקות בענייני הפנים שלהן. אבל מה שהמגפה העולמית עשתה הוא לחולל משבר כלכלי־חברתי עולמי אשר מחולל רעידת אדמה ערכית. גם בצפון אמריקה וגם באירופה נושבות רוחות של זעם. מאות מיליונים אינם מוכנים להשלים עוד עם עוולות היסטוריים, גילויים של גזענות ופגיעה מהותית בעקרון השוויון. אם באמצע ההתרחשות הגלובלית הגעשית הזאת, ישראל תנקוט בצעד אשר ייתפס (שלא בצדק) כעוול היסטורי וכמעשה גזעני אשר רומס את עקרון השוויון – דמה יהיה בראשה. בתוך שעות "חיי שחורים חשובים" יהפוך ל"חיי פלסטינים חשובים". בתוך ימים יופיעו סיסמאות של "ממיניאפוליס ועד שכם". ברית טראמפ־נתניהו תיתפס כברית לבנים טמאה. המפעל הציוני יוגדר כמפעל קולוניאליסטי. ישראל תהיה לרודזיה. נתניהו יישא באחריות אישית לכך שהוא הציב את ישראל בצד הלא־נכון של ההיסטוריה והביא אותה לעימות קטלני עם רוח הזמן.
האם ייתכן שכל זה לא יקרה? ייתכן. האם אפשר שנבואות הזעם בנוגע לסיפוח יופרכו כפי שהופרכו נבואות הזעם בנוגע לקורונה? אפשרי. אבל מדינה איננה חבילת השטרות של מהמר בקזינו בלאס־וגאס. לא מהמרים על עתידה ועל גורלה. הסבירות של התרחישים המחמירים ביחס להשלכות הסיפוח היא גבוהה למדי – והיא מחייבת את נתניהו לעצור. מיד. סיפוח 2020 הוא הימור מופקר ומטורף.