מיד אחרי בחירות ספטמבר 2019 היה ברור שחובה להקים ממשלת אחדות לאומית. העם אמר את דברו: הוא חצוי. המציאות הכתה בפנים: בעונה הפוליטית הנוכחית אין הכרעה ברורה. לא לימין בראשות בנימין נתניהו ולא למרכז בראשות בני גנץ יש יכולת להרכיב ממשלה יציבה ומתפקדת. לא דת ביבי ולא דת רק לא ביבי יכולות לממש את החלום המשיחי שלהן: היעלמות האחר. על כן צריך לרדת מהמפלס התיאולוגי של מלחמת בני אור בבני חושך – אל המפלס של החיים עצמם. ועל כן צריך לזהות את ההזדמנות שבאילוץ ולנצל אותה: להביא את הליכוד ואת כחול לבן להקים ממשלה ציונית, משותפת ושוויונית, ולהוביל את ישראל מעידן השסע והשיסוי אל עידן הממלכתיות והאחדות.
כמו תמיד, הראשון לזהות היה נתניהו. שלושה ימים אחרי הבחירות הוא העביר לגנץ הצעה חסרת תקדים: אחת־שתיים־אחת. ממשלת רוטציה שוויונית שבה הוא מקבל את בלפור בשנה הראשונה והאחרונה, בעוד גנץ מתגורר במעון ראש הממשלה בשנתיים שבתווך. אחר כך בא מתווה הנשיא ריבלין ומשא ומתן מפותל ומקרטע – שליברמן, לפיד ויעלון הצליחו לטרפד. ומערכת בחירות שלישית, איומה. וניסיון כושל של המרכז־שמאל להקים ממשלה צרה. ותובנה מאוחרת מאוד של גנץ שבעידן הקורונה האחדות היא הדרך היחידה. פיצוץ כחול לבן, חידוש המשא ומתן, הסכם – וב־17 במאי 2020 השבעה בכנסת. באיחור נפשע של שמונה חודשים ומערכת בחירות אחת זכתה ישראל לממשלת האחדות שביקשו רוב הישראלים.
בעיה: הרומן הפוליטי בין נתניהו לגנץ היה רומן בלא אהבה. השניים לא נפגשו כמעט. וכשנפגשו – השיחות ביניהם היו מתוחות ודרוכות. לא הייתה אהדה הדדית, לא היה ליבון של נושאי עומק, לא נבנה אמון. על כן, כפי שהבחינה אסתר חיות, הנישואין ביניהם היו בלא חיזור. הסדר הכלולות נבע מאינטרסים, נוהל על ידי שליחים וגובש על ידי עורכי דין. מלכתחילה הזוגיות הייתה חסרת נשמה, ולכן הממשלה שהביאה לעולם הייתה אפורה כשק. מעין גוף ללא רוח. סידור עבודה ללא רעיון. עשרה קבין של פוליטיקה ואפס של חזון.
חבל. ישראל זקוקה לאחדות מהותית ולא מכנית. נתניהו וגנץ יכולים לחולל כאן שינוי עומק ולא רק להתנהל ממשבר למשבר. הממשלה שבראשותם צריכה ויכולה להביא לפיוס לאומי. להקים מועצת מומחים אחת אשר תתחם את הגבולות בין הרשויות ותסיים את מלחמת העולם בין הכנסת לבית המשפט העליון. להקים מועצת מומחים שנייה אשר תגבש את המודל הכלכלי־חברתי החדש והייחודי שישראל זקוקה לו בעקבות משבר הקורונה. להקים מועצת מומחים שלישית שתציע כיצד לשנות את שיטת המשטר וכיצד להשביח את שירות המדינה כדי שהרפובליקה הישראלית תחזור לתפקד כגוף איכותי ועוצמתי. ולהקים מועצה רביעית ובה נציגיהם של כל שבטי ישראל כדי להשיק תהליך הידברות לאומי ולנסות לנסח אמנה ישראלית חדשה. ואם בכך לא די – להגדיר את חזון "ישראל מאה (2048)" ולהקים רשות תכנון לאומי שתממש אותו. לגבש תוכנית עשור שתביא לשילובם המלא של החרדים והערבים בחיים הישראליים. לאמץ תוכנית אסטרטגית שתבטיח שוויון אמיתי ומוחלט לנשים. לחולל תפנית בחינוך. להעצים את הבריאות. להשיק מהפכת תשתיות.
נשמע שאפתני? טוב מאוד. מיסודה הייתה הציונות תנועה שאפתנית. הצלחתה הבלתי נתפסת של ישראל נבעה מכך שתמיד הייתה אומה שאפתנית. אחת הבעיות העיקריות שלנו בעשורים האחרונים הייתה הוויתור על השאפתנות. ממשלת האחדות הראשונה שקמה כאן זה 35 שנים היא הזדמנות פז לחזור אליה. גם לחלום חלומות – וגם לממש אותם. להציע בשורה לעם הרעב לבשורה.
אבל העניין הוא גם לגמרי מעשי. החודש הראשון של ממשלת נתניהו־גנץ היה רע. שרי כחול לבן נעלמו במשרדיהם ולא נודע כי באו אל קרבם. שרי הליכוד לא הפנימו את מסר האחדות וחזרו לסורם. אינספור משרדים פוצלו – אבל לא נוצר ולו רעיון מאחד אחד. לא נוסחה שפה חדשה ומשותפת. לא הוגדר יעד לאומי מוסכם. כל שהממשלה עוסקת בו מבוקר ועד ערב הוא כיבוי שרפות. אם כך זה יימשך – הממשלה לא תאריך ימים. בנימין נתניהו אולי ינצח בבחירות הרביעיות אבל הוא יהיה לראש ממשלה מצורע המידרדר אל עבר כלא. בני גנץ פשוט ייעלם. וכחול לבן תגלה שכפי שאפשר לעשות יש מאין, אפשר לעשות אין מיש. כך שגם בשביל ראש הממשלה וגם בשביל ראש הממשלה החליפי, זהות ודרך אינן מותרות. הן צורך קיומי. באין חזון ייפרע עם – ובאין חזון ביבי ובני גמורים.