בסוף, הוויכוח הגדול בין הימין לשמאל בישראל נסוב על שאלה אחת: האם טוב לנו או רע לנו? האם הכול סבבה או שמא אפוקליפסה עכשיו? האם מעולם לא היה מצבנו נפלא כל כך או האם המצב על הפנים? הימין הישראלי רואה את המציאות מבעד למשקפות ורודות, והשמאל רואה אותה מבעד למשקפיים עגולים ושחורים.
לכן הימין הלך מחיל אל חיל בעשור האחרון. כי מאז 2009 שגשגה ישראל – התבדו נבואות הזעם על מלחמת לבנון השלישית, האינתיפאדה השלישית והנחשול המדיני. הופרכו החששות מפני שפל כלכלי ושקיעה חברתית. יוקר המחיה היה אמנם גבוה אבל ישראלים רבים קנו מכונית חדשה ונסעו בה לחופשות ולמסעדות. גם כשהפוליטיקה הייתה מבאסת מאוד וירושלים מנותקת מאוד, החיים עצמם היו חיים בכיף. בה בשעה שלא ויתרנו על אף שעל, פחות ישראלים נהרגו מבכל תקופה אחרת מאז קום המדינה. פחות ישראלים היו מובטלים מאי פעם ויותר ישראלים נולדו מאי פעם. רק חמוצים גמורים לא ראו שהכול דבש.
אבל שנת 2020 סיימה באכזריות את עשור הסבבה. בתוך הבית פנימה התמונה ברורה: בקיץ הראשון של עידן הקורונה שיעור האבטלה בארץ עומד כנראה על כ־16 אחוזים, ובסוף השנה הוא עלול עדיין להיות כ־10 אחוזים. 70 אלף עסקים קטנים מרוסקים ולמעלה מחצי מיליון מובטלים – שמחה גדולה לא תהיה כאן. גם לא יהיו הרבה חופשות. ויהיו הרבה פחות ארוחות במסעדות והרבה פחות סיבות למסיבות. מועקה כלכלית כבדה תכביד על כולנו בשנים הקרובות.
גם מעבר לים המצב לא מלבב. ארה"ב נקלעת למשבר עמוק שלא ידעה כמותו זה חצי מאה. גם שם המצוקה הכלכלית חמורה, האבטלה גואה ועשור של צמיחה הופך למיתון שעלול להפוך לשפל גדול. אבל באמריקה הבעיה חמורה לאין ערוך. המנהיגות הלאומית לא מתפקדת, הזהות הלאומית נבקעת ונחשולי זעם שוטפים את רחובותיה של מי שהיתה פעם אומה גאה ויציבה.
בשביל ישראל השבר האמריקני מסוכן יותר מהמשבר המקומי. מדוע? מפני שהוא עומד להעלות אל פני השטח את העובדה שארה"ב וישראל נעו במאה ה־21 בכיוונים הפוכים. ישראל נעשתה ימנית יותר ויותר, אמריקה הפכה לשמאלית רדיקלית יותר ויותר. ישראל הפכה לדתית־לאומית יותר, אמריקה הפכה לחילונית־ליברלית יותר. מתחת לאפה של זוגיות טראמפ־נתניהו, האומות שבראשן הם עומדים צועדות בשני כיוונים מנוגדים.
דוגמה קטנה אך מעניינת: בבחירות לקונגרס בשנת 2018, כ־67 אחוזים מהבוחרים הצעירים (מתחת לגיל 30) הצביעו לדמוקרטים ורק 32 אחוזים לרפובליקנים. בישראל המצב הפוך: כשני שליש מהצעירים הצביעו למפלגות הימין. בארה"ב כ־57 אחוזים מהצעירים הם ליברלים ורק 12 אחוזים שמרנים. בישראל ההפך הוא הנכון: כ־67 אחוזים מהיהודים הצעירים מגדירים את עצמם כאנשי ימין ורק 16 אחוזים כאנשי שמאל. הדור הישראלי החדש מוקיר את ערכי הלאומיות, הדת, המסורת, הביטחון והעוצמה; הדור האמריקני החדש מקדש את ערכי השוויון, החירות, זכויות האדם, הרב־גוניות וההגירה. שחור מול לבן; לבן מול שחור. ניגוד זהותי וערכי מוחלט.
לנתונים הללו יש משמעות היסטורית. הם מעידים שכהונת טראמפ היתה ריאקציה חולפת ושמגמת היסוד של אמריקה היא מגמת ביידן־סנדרס. ולנתונים הללו יש משמעות אסטרטגית. הם חשובים הרבה יותר ממספר מטוסי F-35 שבידי ישראל, כי הם יקבעו אם ישראל תוכל בכלל להשתמש בהם, והם יקבעו אם לישראל יהיו מטוסי F-35 של העתיד. נכון לעכשיו התמונה עגומה וקודרת. דור העתיד האמריקני נוטה לראות בישראל מדינה חשוכה. האם הוא צודק? לא ולא. אבל במקרה הזה לא הצדק קובע אלא העובדות. והעובדות אומרות שתהום נפערת בין מדינת הסְפר הישראלית ובין מעצמת־העל שהיא תלויה בה באופן מוחלט.
חבריי היקרים בימין, אתם רוצים להחיל ריבונות? נפלא. אמיץ מאוד. מעשה זקוף קומה. ואת הפלסטינים כנראה תנצחו ועל הערבים תגברו ומאירופה תוכלו להתעלם. אבל בין הרווארד לסטנפורד ובין ברקלי לפרינסטון יש מקום לדאגה. מקום ענק לדאגה. כשהנחשול של מפילי הפסלים יכה בעוצמה בציונות, אל תאמרו שלא ידעתם.