מיצוב המלחמה נגד חמאס בהקשר אזורי ובינלאומי נכון עשוי להעניק לישראל את המטרייה המדינית, הכלכלית והאסטרטגית שהיא זקוקה לה כאוויר לנשימה
הדרישה לניצחון מוחלט מוצדקת. אחרי המפלה המוחלטת שנחלה ב־7 באוקטובר 2023 זקוקה ישראל לחוויה המאזנת והמתקנת של ניצחון מוחלט. אנחנו חייבים לשכנע גם את עצמנו וגם את אויבינו שאנחנו כאן לעד. אנחנו חייבים להוכיח גם לעצמנו וגם לאויבינו שאנחנו חזקים. ללא ניצחון מוחלט, אי אפשר לקומם ולקיים את קיר הברזל שאפשר לנו לשרוד כאן מאז קום המדינה. ללא ניצחון מובהק, אי אפשר לחדש את ההרתעה הישראלית, שאיננו יכולים לשרוד בלעדיה במזרח התיכון. כשנאבקים באויב אכזר שבכוונתו להשמידנו, אין ברירה אלא לנהל נגדו מלחמת חורמה שמביאה לניצחון מוחץ.
אבל האויב הוא לא רק חמאס: האויב הוא גם חיזבאללה, שיכולתו לפגוע בנו גדולה פי כמה וכמה; האויב הוא גם איראן, שהייתה למעצמה אזורית מובילה, המתקרבת אל הסף הגרעיני; האויב הוא התמנון הקיצוני ששולח זרועות בתימן, בעיראק, בסוריה ובקרבת הבית. מאחורי האויב רב־הזרועות הזה ניצבת המעצמה הרוסית, שהפכה למעצמה עוינת. מאחורי המעצמה הרוסית העוינת ניצבת מעצמת העל הסינית, שמסייעת באופן פעיל למבקשי נפשנו. לא 6־5 גדודים של חמאס עומדים היום בינינו ובין הניצחון המוחלט. מערך מקומי, אזורי ועולמי רב כוח, בעל 6־5 מפלסים שונים, מאיים על קיומנו.
הגיעה השעה שנרים את העיניים מהביצה הקרתנית שאנחנו אוהבים לשכשך בה, ונראה נכוחה את האירוע ההיסטורי שאנו נתונים בו. לפני שנים אחדות, בלי שהבחנו בכך, פרצה המלחמה הקרה השנייה. התהווה גוש סיני־רוסי־איראני־צפון־קוריאני שמאתגר את הסדר העולמי של הפַּקְס־אמריקנה, את השלום בחסות אמריקנית. בפברואר 2024 התרחש באוקראינה האירוע האלים הראשון של המלחמה הקרה השנייה. הכול ציפו שהפיצוץ הבא יתרחש בטאיוואן, אבל למרבה ההפתעה האירוע השני של המלחמה הקרה השנייה התרחש בכפר־עזה, בבארי ובניר־עוז.
לכן סין התייצבה מיד לצד איראן, ורוסיה התייצבה לצד חמאס. לכן הנשיא ג'ו ביידן שלח לכאן נושאות מטוסים ומשלוחי תחמושת, שצה"ל לא היה יכול לכבוש בלעדיהם את צפון הרצועה, לחדור לחאן־יונס ולתקוף בכל רחבי לבנון. מאז 8 באוקטובר הסיבוב החדש והנורא של הסכסוך הישראלי־פלסטיני השתלב בעימות העולמי הגדול של המחצית הראשונה של המאה ה־21.
לממד העולמי של המלחמה יש משמעות קודרת: מי שקם עלינו לכלותנו אינו ארגון טרור קטן שהמסגרות הצבאיות האחרונות שלו ממתינות לנו עכשיו מצפון לציר פילדלפי. מי שמבקשת למחות אותנו מעל פני האדמה היא אומה איראנית בעלת עבר מפואר ויומרות אימפריאליות, שנתמכת בידי שתי מעצמות עולמיות תוקפניות. אין סיכוי שנוכל להשיג ניצחון מוחלט במלחמה בכוחות עצמנו. ללא בעלי ברית אנו נובס.
אבל לממד העולמי יש גם משמעות מבטיחה. למרות היחסים המורכבים שלהן איתנו, ארצות הברית, רוב מדינות אירופה ואפילו רוב מדינות ערב הן היום שותפות בכוח של ישראל. כך גם הודו, קנדה, אוסטרליה, יפן ומדינות רבות אחרות החוששות מהציר הרודני החדש של בייג'ינג־מוסקבה־טהרן. לכן מיצוב המלחמה נגד חמאס בהקשר אזורי ובינלאומי נכון עשוי להעניק לישראל את המטרייה המדינית, הכלכלית והאסטרטגית שהיא זקוקה לה כאוויר לנשימה. רק ברית עולמית אנטי־איראנית תאפשר לנו להתמודד במשך שנים עם הסכנה הנשקפת לנו, ולהשיג בסופו של יום ניצחון מוחלט.
משמעות המצב הזה ברורה: הכול תלוי עכשיו בשאלה אם נבחר באיוולת או בתבונה. האם נבין את משמעותו של המאבק הקיומי שנקלענו אליו, או שנמשיך לנהוג כסומים בארובה? ברור שעד סוף המלחמה נהיה חייבים להשתלט על כל רצועת עזה, לנקות אותה מחמאס ולהעניק לה עתיד שיהיה שונה לחלוטין מעברה. אבל עד סוף המלחמה ניאלץ גם להתמודד עם חיזבאללה ואיראן, הנתמכות בידי סין ורוסיה. לכן חשוב להגביה עוף, לקרוא את המפה ולגלות מעוף. אסור להתבלבל: נצח ישראל לא טמון בדרום רצועת עזה. רפיח איננה סלע קיומנו או עיר האבות. רפיח של חול איננה ירושלים של זהב.
תהיה זאת טעות היסטורית להפוך את המערכה החשובה על השליטה בחמישים קילומטרים רבועים של ייאוש לעיקר אמונה המונע מאיתנו לראות את תמונת המלחמה הרחבה. מי שמציע לנו היום להילחם לבד במקלות ולנצח לבד באבנים, מציע לנו בדיוק את שבר כוכבא הציע כשמרד באימפריה הרומית. אל לנו לעשות שוב את מעשה הקנאים, שהתעלמו מהמציאות ההיסטורית והביאו לחורבן בית שני.