סוף־סוף זה קורה. בדיוק שנה אחרי הבחירות שהעניקו לו את הזדמנות חייו, וכתשעה חודשים אחרי שהרכיב ממשלה נגד כל הסיכויים, נפתלי בנט הולך והופך למדינאי. המסע החשאי שלו אל הקרמלין בראשית מרץ היה הסמל המובהק של המהפך, אבל קדמו לו הביקורים הממלכתיים באיחוד האמירויות, בבחריין ובמצרים. בעקבותיו באה יוזמת הפיוס פורצת הדרך עם טורקיה, והשבוע – הפסגה חסרת התקדים בשארם א־שייח' עם נשיא מצרים א־סיסי ועם יורש העצר של איחוד האמירויות מוחמד בן־זיאד. בתוך פרק זמן קצר, מי שהיה בבחינת מבקש להיות מנהיג היה למנהיג בהתהוות. נפתלי בנט הוכיח שיש לו תפיסת עולם ומתווה אסטרטגי שהוא מתחיל לממש.
ראש הממשלה ה־13 של מדינת ישראל הוא חסיד גדול של נשיא ארה"ב ה־40, רונלד רייגן. כמו רייגן, הוא לא מאמין בשלום של רצון טוב אלא בשלום מתוך עוצמה. כמו רייגן הוא מאמין שהמעצמה שמנגד (בריה"מ/איראן) היא אימפריית רוע הסובלת מחולשה פנימית עמוקה. לכן, כמו רייגן, הוא מאמין שבניית כוח כלכלי אדיר וכוח צבאי אדיר תביא בסופו של דבר לקריסה של היריב. עבור בנט, צירופה של כלכלת שוק חופשי עם מגזר טכנולוגי איכותי יוצר מכפיל עוצמה שהופך את ישראל לאומה המובילה במזרח התיכון. עבור בנט, ביסוסה של עליונות צבאית־טכנולוגית מוחצת יהפוך את ישראל למעצמה אזורית שביטחונה מובטח. הוא מאמין שבדיוק כפי שתוכנית מלחמת הכוכבים של רייגן האיצה את התמוטטות בריה"מ, תוכנית הלייזר האזורי שלו עצמו תביא להכרעת איראן. מהלך כלכלי־ביטחוני משולב יאפשר למדינה היהודית להתמודד עם החולשה האמריקנית ולכרות עם העולם הסוני את הברית שתוכל לאיום השיעי.
ראש הממשלה ה־13 של מדינת ישראל גם מאמין גדול בייבוש ביצות. לדעתו ישראל טעתה כשלחמה במשך שלושים שנה ביתושי הטרור ששילחו נגדה חיזבאללה, חמאס ומיליציות איראניות בסוריה. לדעתו המלחמה ביתושים חסרת תוחלת. ההתגוננות מפניהם (באמצעות כיפות ברזל למיניהן) מביאה להצלחות טקטיות ולכישלון אסטרטגי. לכן הגיעה השעה לייבש את הביצה שהיתושים עולים ממנה: איראן. על ישראל לנצל את העובדה שהאיראנים רגישים מאוד לחיי אדם ומעדיפים להימנע ממלחמה ישירה. ועל ישראל לנצל את העובדה שבמובנים מסויימים איראן היא נמר של נייר. אין שום סיבה לאפשר לתמנון האיראני לשלוח זרועות שיחנקו אט־אט את ישראל. במקום להמשיך את מלחמת הסרק בזרועות התמנון יש להכות בראשו. במקום שטהרן תכתר את ירושלים, על ירושלים לכתר את טהרן. צריך לקום ולהתמודד באופן ישיר עם משטר האייתוללות – ולהביס אותו.
בחודשים האחרונים דוקטרינת בנט מתממשת. הרעיונות המופשטים של חבר הכנסת החושב הופכים למדיניות פעילה. המילים הרהוטות של הנואם במכוני המחקר מתורגמות לפעולות מבצעיות. אין זה מקרה שישראל מכוננת פתאום יחסים ביטחוניים גלויים עם בחריין, מדינת חסות של סעודיה. אין זה מקרה שהאינטימיות האסטרטגית עם רבות מנסיכויות המפרץ מעמיקה. אין זה מקרה שהרצוג מבקר את ארדואן וכוכבי משוטט בכל רחבי העולם הערבי. ובוודאי אין זה מקרה שישראל (לפי מקורות זרים) עורכת מתקפה נועזת על בסיס כטב"מים איראני. בבת אחת, המפעל האסטרטגי השאפתני של נפתלי בנט קורם עור וגידים. הוא ממצב את ישראל באופן חדש מול איראן ומגדיר מחדש את הנוף האסטרטגי של המזרח התיכון.
למציאות החדשה של 2022 יש שלוש קומות. בקומה הראשונה ישראל יוצאת למאבק ישיר באיראן מתוך ניסיון להכות בראש התמנון ולייבש את הביצה וללמד את חמינאי שהישראלים לא פראיירים. בקומה השנייה ישראל מקדמת את תוכנית־הלייזר כפרויקט הביטחוני המרכזי שאמור להבטיח את הביטחון הלאומי בעשורים הקרובים. בקומה השלישית ישראל הולכת יד ביד עם מצרים, סעודיה ואיחוד האמירויות אל יצירתה של ברית הגנה יהודית־סונית שתייצב את המזרח התיכון ותמלא את החלל שמותירה אחריה ארה"ב. שלוש הקומות מזינות אלה את אלה, אבל את כולן מאפיין ניצול ההישגים של תקופת נתניהו וניצול ההזדמנות של הסכמי אברהם כדי להשיק מדיניות אקטיביסטית הרבה יותר מזאת של ראש הממשלה הקודם.
עוד מוקדם לדעת אם דוקטרינת בנט תצליח או תיכשל, אם היא תמנע את המלחמה הבאה או תקרב אותה. הסיכונים הכרוכים באסטרטגיית ההסלמה אינם מבוטלים. אבל דבר אחד ברור: נפתלי בנט כבר אינו רק ממלא המקום של ראש ממשלה שהודח. ראש הממשלה ה־13 הוא מדינאי ישראלי חדש שמקדם מדיניות ישראלית חדשה המוליכה את כולנו בדרך אחרת.