הגיעה השעה לתת למלחמה את הממד המדיני שחסר לה. היעד איננו חמאס (בלבד) אלא איראן. וליתר דיוק: איראן, איראן, איראן. המניעה של איראן גרעינית, הבלימה של איראן מעצמתית, והעצירה של איראן קנאית
בשלהי המאה הקודמת הרביתי לפקוד בית אבן קטן ברחוב הפורצים בירושלים. כמעט מדי שבוע הייתי מגיע אל פרופ' בן־ציון נתניהו כדי לשמוע את השקפת עולמו וכדי ללמוד ממנו על ההיסטוריה היהודית והציונית. המונח האחד ששב וחזר בשיחות העומק המרתקות הללו היה המונח "מדיני". מזכירו של זאב ז'בוטינסקי ותלמידו של בנימין זאב הרצל ייחס חשיבות כמעט דתית לתבונה מדינית ולעשייה מדינית. הדאגה הגדולה שלו לעתידנו נבעה מהערכתו שליהודים חסרה הבנה מדינית, ועל כן הם נוטים לעשות טעויות מדיניות שמסכנות את עצם קיומם.
באופן פרדוקסלי, המדיניות חשובה במיוחד בעת מלחמה. בראשית מלחמה, המדינה הלוחמת חייבת להגדיר את המלחמה באופן שיעניק לה לגיטימיות בינלאומית מוצקה ויגרום לפעילות האלימה שלה להיתפס כמוצדקת. במהלך מלחמה, המדינה הלוחמת חייבת להרחיב ולהעמיק את הבריתות עם מעצמות ושכנות. ואילו בסיום מלחמה, המדינה הלוחמת צריכה להביא אל הזירה המדינית יוזמה דיפלומטית שתהפוך את ההישגים הצבאיים שלה למציאות מדינית חדשה, רצויה ובת קיימא.
בהיסטוריה הציונית, המקרה המובהק של פעולה מדינית מוצלחת בראשית מלחמה היה קבלת תוכנית החלוקה של האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947. אף שהתוכנית עצמה הייתה בלתי הוגנת ובלתי אפשרית, קבלתה אִפשרה לתנועה הציונית לנהל מלחמה שהרחיבה מאוד את גבולנו והקימה מדינה שבה היה רוב יהודי מוחץ. המקרה המובהק של פעולה מדינית מוצלחת במהלך מלחמה היה ניהול הברית עם ארה"ב בזמן מלחמת יום הכיפורים. אף על פי שישראל נקלעה למצוקה קיומית, מערכת היחסים הקרובה (והסוערת) עם וושינגטון אִפשרה לחולל את המהפך שהפך אסון לכמעט־ניצחון. ואילו המקרה המובהק של פעולה מדינית מוצלחת בסיום מלחמה היו ההסכמים המדיניים עם מצרים אחרי מלחמת יום הכיפורים, שהפכו קיר ברזל צבאי לקיר ברזל מדיני, העניקו לישראל חצי מאה של שלום ושיפרו מאוד את מצבה האסטרטגי.
מהו הממד המדיני של המלחמה הגדולה שזה עתה החלה את שנתה השנייה? מהם ההיגיון והאופק המדיני של המלחמה שאותה בנימין נתניהו מגדיר (בצדק) כמלחמת התקומה?
למלחמה הוצבו (בהדרגה) ארבעה יעדים: השמדת היכולות השלטוניות והצבאיות של חמאס; הסרת האיום מרצועת עזה; השבת החטופים; החזרתם של תושבי הצפון לבתיהם. אבל אף אחד מהיעדים הללו איננו יעד מדיני. ואף אחד מהם אינו מתייחס לעובדה שהמלחמה נגד חמאס הפכה למלחמה נגד חיזבאללה ולמלחמה נגד איראן. אף שיעדי המלחמה מוצדקים לחלוטין, הם תגובתיים ונקודתיים ואינם מתייחסים למשמעות הכלל־אזורית והכלל־עולמית של המלחמה.
אבל הכישלון המדיני חמור הרבה יותר. בראשית המלחמה, ישראל לא הגדירה אותה במונחים שיאפשרו את הקמתה של ברית בינלאומית רחבה שתתמוך במאמץ המלחמתי. במהלך הלחימה, המדינה הלוחמת ישראל מנהלת מערכת יחסים משברית־למחצה עם בעלת הברית הגדולה שלה, ארה"ב. נכון לעכשיו, המדינה הלוחמת ישראל לא הביאה עדיין אל הזירה הבינלאומית יוזמה דיפלומטית שתאפשר להפוך את ההישגים הצבאיים של צה"ל למציאות מדינית חדשה, רצויה ובת קיימא.
הגיעה השעה לתת למלחמה את הממד המדיני שחסר לה. היעד איננו חמאס (בלבד) אלא איראן. וליתר דיוק: איראן, איראן, איראן. המניעה של איראן גרעינית, הבלימה של איראן מעצמתית, והעצירה של איראן קנאית. הנושא איננו רצועת עזה (בלבד) אלא המזרח התיכון. עיצוב אזור שאין בו את הצירוף הקטלני של קיצוניות דתית עם נשק לא־קונבנציונלי ונשק קונבנציונלי מתוחכם. ההקשר איננו מקומי אלא גלובלי. חסימה של הציר הסיני־רוסי־איראני־צפון־קוריאני וביצורו של סדר עולמי, המבוסס על עמודי התווך של חירות ויציבות. כשזה היעד, זה הנושא וזה ההקשר – יש סיכוי להוציא את ישראל מהבדידות הבלתי מזהרת שלה. אפשר לגרום לכך שהעולם המערבי יעמוד במידה רבה לצדנו, והעולם הערבי יעבוד בחשאי איתנו. ניתן לגייס את המשאבים המדיניים, הכלכליים והביטחוניים האדירים הנדרשים כדי לגבור על כל אויבינו.
בינינו לבין עצמנו האמת ברורה: מלחמת הקוממיות השנייה לא תסתיים לפני שהשלטון בטהרן יוחלף או לפני שטהרן תאבד את היכולת שלה לאיים על המדינה היהודית. אבל בבואנו אל הקהילה הבינלאומית עלינו לנסח את היעד המדיני של המלחמה בשפה מדינית: הסרת האיום האיראני ועיצובו של מזרח תיכון חדש, משגשג ויציב. רק כשהמלחמה תוגדר מחדש ותקבל ממד מדיני ראוי, אפשר יהיה להוביל אותה אל עבר ניצחון אמיתי.