סירובם של ראשי האופוזיציה למתווה הנשיא הוא טעות קשה. לא מאוחר לתקן
האגדה מספרת על משרת שפנה אל אדונו בבהלה וסיפר לו שזה עתה פגש בגן את מלאך המוות, ולכן הוא מבקש סוס שיאפשר לו לברוח מפניו לטהרן. זמן קצר אחרי שהאדון נעתר לבקשה הוא נתקל במלאך המוות בגן ושאל אותו מדוע הפיל אימה על משרתו. כלל לא התכוונתי להפיל עליו אימה, ענה מלאך המוות. פשוט הבעתי תמיהה על כך שהמשרת עדיין כאן, בעוד אני מצפה לפגוש אותו הלילה בטהרן.
זה בדיוק מה שקרה השבוע לראשי האופוזיציה ולראשי המחאה. הם הבינו שהמתווה שהציע הנשיא – על דעת ראש הממשלה – הוא מעולה. הם ידעו שאם יאמצו אותו הוא ימנע משבר חוקתי וביטחוני ויניח תשתית לפיוס לאומי. הם גם קלטו שהוא יעניק להם ניצחון מובהק במערכה נגד המהפכה המשטרית ונגד הקנאות והקיצוניות. אבל לפיד, גנץ וברסלר חששו שהם ניצבים בפני עוד מלכודת דבש של ביבי. הם העריכו שמה שטוב לנתניהו לא יכול להיות טוב גם להם. אבל המלכודת שהם חששו מפניה היא בדיוק זאת שהם פסעו לתוכה. הסירוב הנחרץ שבו הגיבו על מתווה ההסכמה הרחבה, גרם להם נזק והעניק נקודות ליריבם במערכה על דעת הקהל. לא באמירת ה"כן" היה טמון הפיתיון הפעם, אלא באמירת ה"לא". אבל כמו המשרת האומלל שבאגדה, ראשי האופוזיציה וראשי המחאה עלו על הסוס הלא נכון, שהוביל אותם אל המקום הלא נכון. מבחינה לאומית, מוסרית וגם פוליטית הם עשו טעות קשה.
עדיין אפשר לתקן. הזמן קצר, אך המלאכה חיונית. למה? כי הסתיו הקרוב הוא המסוכן ביותר שחוותה ישראל בחמישים השנים האחרונות. איראן מתעצמת ומתגרענת; חיזבאללה בודק גבולות בצפון; חמאס מרים ראש; ביהודה ושומרון הטרור חוזר בגדול; בגליל, במשולש, בנגב ובערים המעורבות המשילות בקריסה. במצב הדברים הזה, כל מדינה שפויה הייתה מרימה את המבט, מזהה את המתרחש סביבה ונערכת לבאות.
אבל ישראל אינה מדינה שפויה אלא מדינה בהפרעה. כל השדים שיריב לוין הצליח להוציא מהבקבוק לפני שמונה חודשים מסרבים לחזור אליו, ומאבק זהותי ורעיוני כבוש היה למלחמת שבטים פעילה ומסלימה. ובימים אלה ההסלמה קרבה לנקודת רתיחה. היועצת המשפטית לממשלה מציעה לבג"ץ לפסול חוקי יסוד. יושב ראש הכנסת מבהיר לבית המשפט העליון שלא ישלים עם רמיסת בית המחוקקים. רבי אלופים ואלופים במילואים מעודדים חיילי מילואים להשעות את שירותם בצבא העם. שרה בכירה טוענת שהמהפכה מחלחלת לשב"כ ושר טוען ששופט העובר על החוק צריך לשבת בכלא. ראש מוסד לשעבר טוען שישראל היא מדינת אפרטהייד וראש שב"כ לשעבר ממליץ על סוג של פוטש. חברת כנסת בולטת בקואליציה טוענת שהשב"כ וצה"ל עובדים אצל המחבלים. טירוף מערכות? טירוף מוחלט. הקצנה, הטפשה והתבהמות שלא היו כמותן מעולם.
בתוך הבוקה והמבולקה הזאת, מתווה הרצוג הוא נקודת האחיזה היחידה. לאנשי המרכז־שמאל הוא מציע כמעט את כל מה שביקשו: עצירה בפועל של המהפכה המשטרית, תיקון חוק עילת הסבירות, ועדה לבחירת שופטים שאינה נשלטת בידי המערכת הפוליטית. לימין המתון והאחראי הוא מאפשר לרדת בכבוד מהעץ הגבוה שלוין העלה אותו עליו. לעם ישראל הבשורה ברורה: הפסקת המלחמה בין רשויות השלטון, השעיית מלחמת השבטים ועצירת ההתפרקות של צבא העם, ומתן אפשרות לחברה הישראלית להירגע. ועל הדרך – אולי שלום עם סעודיה והפחתת הסיכון של מלחמת לבנון שלישית שתהיה למלחמה רב־זירתית. הגעה אל יום הכיפורים 2023 באופן שלא יזכיר את יום הכיפורים 1973.
לבני גנץ יש סיבות טובות לחשוד בבנימין נתניהו. כשמנהיג כחול־לבן סיכן את הכול למען המולדת והקים ממשלת אחדות עם ביבי, מנהיג הליכוד זרק אותו לכלבים. גם השבוע היה זה נתניהו שלא התייצב בפומבי מאחורי ההסכם שעליו חתם בחשאי. בכך הוא אושש שוב את החשדות שדפוסי ההתנהגות שלו מעוררים. אבל בני גנץ הוא פטריוט אמיתי שטובים סיכוייו להיות לראש הממשלה הבא. לכן הוא יעשה נכון אם ייתן הזדמנות נוספת למגעים החשאיים המתנהלים גם עכשיו. אנחנו במרחק נגיעה ממשבר לאומי נורא. גם לאומית, גם מוסרית וגם פוליטית – חובה להפוך כל אבן כדי למנוע אותו.