על הימין ועל השמאל להתבונן לאחור על שנה מחרידה ולהבין במה טעו. מה הייתה תרומתם לאסון הפילוג הפנימי
על הימין להתבונן לאחור על שנה מחרידה ולהבין במה טעה. מה הייתה תרומתו לאסון הפילוג הפנימי.
היה אסור לעשות שימוש חסר עכבות וחסר גבולות במנדט של רוב זעיר. היה אסור להתמכר לשיכרון הכוח ולנסות לזלול בכוח את כל הכוח. היה אסור ליזום מהפכה משטרית רדיקלית. היה אסור לחוקק חוק המצמצם את עילת הסבירות באופן דרמטי. היה אסור לתמוך באימוצו של חוק השתמטות רשמי. היה אסור לנסות להשתלט על התקשורת החופשית והשידור הציבורי. היה אסור לפורר את מערכת החינוך הממלכתית. היה אסור להזרים מיליארדים לבתי ספר שאינם מלמדים לימודי ליבה. היה אסור לקרוע לגזרים את משרד הביטחון. היה אסור לנסות להכפיף את המשטרה לדרג הפוליטי. היה אסור למנות אדם דוגמטי כיריב לוין לשר המשפטים. היה אסור למנות אדם קיצוני כבצלאל סמוטריץ' לשר במשרד הביטחון. היה אסור למנות עבריין מורשע כאיתמר בן־גביר לשר הביטחון הלאומי. היה אסור למנות איש כוחני כשמחה רוטמן ליושב ראש ועדת החוקה של הכנסת. היה אסור להקים ממשלה התלויה באנטי־ציונים מובהקים כישראל אייכלר. היה אסור להקים ממשלה שבה רק חמש נשים ושאין בה ולו אישה אחת המכהנת כמנכ"לית. היה אסור להעלות מהביבים רגשות גזעניים והומופוביים. היה אסור למנות שרים נטולי כישורים שאינם ראויים לתפקידם. היה אסור לדבר על מחיקתה של חווארה. היה אסור לתאר ישראלים נאמנים כאנרכיסטים בוגדים. היה אסור להפעיל את מכונת הרעל. היה אסור לתקוף את הנאורות הישראלית, לסכן את הדמוקרטיה הישראלית ולרמוס חצי עם.
על המרכז־שמאל להתבונן לאחור על שנה מחרידה ולהבין במה טעה. מה הייתה תרומתו שלו לאסון הפילוג הפנימי.
היה אסור להחרים את בנימין נתניהו. היה אסור לעשות פליליזציה של הפוליטיקה ולרדוף יריב רעיוני באמצעים משטרתיים ומשפטיים. היה אסור להדיר מזרחים וחרדים מממשלת לפיד־בנט. היה אסור להתנשא על ישראל השנייה. היה אסור לא להבחין בין הימין המתון והגדול ובין הימין הקיצוני והקיקיוני. היה אסור להעמיד פנים שהכול כשורה במערכת המשפט. היה אסור לזלזל ברעיון של רוב, ובמוסד הדמוקרטי הקדוש הנקרא כנסת. היה אסור להאמין שדמוקרטיה היא אך ורק דמוקרטיה של גופים־לא־נבחרים. היה אסור לזנוח את הרוח הטובה והנכונה של המחאה בחודשיה הראשונים. היה אסור לערב את הצבא במאבק הצודק על זהותה ועל דמותה של המדינה. היה אסור ללכת בעקבות הרדיקלים. היה אסור לפרוש משיחות ההידברות בבית הנשיא. היה אסור לדחות על הסף כל פשרה. היה אסור לטעון שיצחק הרצוג, יאיר לפיד ובני גנץ הם צ'מברליינים. היה אסור להיות סלחנים כלפי מי שהשוו את ראש הממשלה הנבחר לאדולף היטלר. היה אסור להעדיף התרסה בוטה בסן־פרנסיסקו על שכנוע אמפתי בירוחם. היה אסור למנהיגי הציבור לעודד מרי אזרחי ומרי צבאי, ולדבר על כך שהמאבק עד הניצחון יעלה בחיי אדם. היה אסור לבטל חצי עם.
אין סימטריה בין שני הצדדים. בפעם הזאת הקלישאה הילדותית נכונה: הימין התחיל. לפני שמונה חודשים הוא חזר לשלטון רעב וכועס ומוכה אמוק. פוליטיקת הזהויות ותחושת הקורבנוּת עשו בו שמות. לא נותר בו דבר מהשמרנות שהוא מדבר בשמה. מלחמתו בפרוגרסיבים הייתה כמלחמה בעמלק. לכן הוא לא הבין כלל איזו תיבת פנדורה הוא פותח ועל אילו פצעים הוא שופך חומצה. רוח מהפכנית גרמה לו לקעקע את הממלכתיות הישראלית ולאיים על ערכיהם של מיליוני פטריוטים ישראלים. הוא גרם נזק בלתי נתפס למדינה היהודית והדמוקרטית.
אבל כעבור זמן מה גם השמאל הצטרף לחגיגת ההרס והחורבן. כללים נשברו. גבולות נחצו. בשם הדמוקרטיה־הליברלית נעשו מעשים בלתי דמוקרטיים ואנטי־ליברליים. טרלול שלא היה כמוהו אחז גם באנשים טובים ומיושבים האמורים להיות בעלי שיקול דעת.
כך שבערב יום הכיפורים תשפ"ד על כולנו לעשות חשבון נפש. חמישים שנה אחרי המלחמה הנוראה ההיא על כולנו לשאול את עצמנו מה קרה לנו. איפה טעינו ואיפה חטאנו. במה שיבשנו ובמה הרסנו. מה הוא הדיבוק שאחז בנו. ומדוע אנחנו שוב עושים מעשה איוולת יהודי; מדוע אנחנו מסכנים את הכול.
הימים נוראים. נותר לנו מעט מאוד זמן לצאת ממערבולת האימה. לקראת יום הדין על כל אחת ועל כל אחד מאיתנו מוטלת אחריות כבדה: לוודא שמדינת ישראל תיכתב בספר החיים.