דונלד טראמפ מממש את החזון של מיקי זוהר

בשבועות הראשונים של העידן החדש סוד הקסם הכוחני עבד. בתוך זמן קצר מאוד הבליץ-קריג הדיפלומטי כלכלי של הבית הלבן הניב אינספור תוצאות. קנדה התקפלה, מקסיקו נסוגה, קולומביה נכנעה. הערבים נבהלו, הישראלים הוקסמו, העולם נותר פעור פה. במהירות ובקלילות וללא התנגדות – הנשיא החדש הצליח לממש את נוסחת הפלא: נביחה גדולה המובילה לנשיכה קטנה המסתיימת בעסקה. טראמפ הוכיח את מה שהנביא עמוס הבין: אריה כי ישאג, מי לא יירא? ומכיוון שהאריה הג'ינג'י היושב בחדר הסגלגל לא מפסיק לשאוג – העולם בהלם, שיתוק ויראה. יום וערב טראמפ אומר לג'ונגל שהוא המלך. הוא הגבר-גבר. על-פיו יישק דבר.

אבל העניין עמוק עוד יותר. מלחמת העולם הראשונה גרמה להקמתו של חבר הלאומים. מלחמת העולם השנייה גרמה להקמתם של האו"ם, קרן המטבע הבינלאומית, הבנק העולמי, נאט"ו ומערך שלם של מוסדות והסדרים שנועדו לייצב שלום. בעוד שחבר הלאומים כשל והאו"ם הפך לרקוב וצבוע – הסדר העולמי שעוצב ב-1945 עבד. תחילה הוא ריסן את המלחמה הקרה ואחר כך הוא עיצב גם את הגלובליזציה. בין לבין – הוא העניק לנו את 80 השנים היותר שלוות שהאנושות ידעה. נכון: פרצו עימותים בקוריאה, בווייטנאם, באפגניסטן ובמזרח התיכון. אבל בגדול היה לנו עידן של יותר שלום ופחות מלחמה, יותר שפע ופחות מצוקה, יותר חירות ופחות עריצות. למרבה הצער בעשורים האחרונים החולשה האמריקנית גרמה להתרופפותו של הפקס-אמריקנה. אבל מה שטראמפ עושה כעת איננו לחדש ולחזק את הסדר העולמי – אלא לפרק אותו. במובנים מסוימים הוא מחזיר אותנו אחורה ל-1933 ובמובנים אחרים הוא מחזיר אותנו ל-1913.

אין לדעת: אולי הביזנס יצליח. אולי עזה תהיה לאורלנדו וגרינלנד תהיה לאלסקה וסין תתגלה כחתלתול. אולי עולם שמאס בדמוקרטיה הליברלית יקבל באהבה את האיש החזק החדש ויציית לכל גחמותיו. אימפריאליזם אמריקני שלא היה כמוהו יכבוש עוד ועוד טריטוריות ועוד ועוד שווקים ויהפוך את וושינגטון של טראמפ לרומא בת זמננו. אבל ההימור כמוהו כהימור על קזינו באטלנטיק-סיטי. הנשיא האמריקני המפגין כעת אגוצנטריות כוחנית (לאומית ואישית) מאותת לכל באי עולם שכך גם עליהם לנהוג. לזמן מה יהיה כיף ויהיה מרתק ויהיה סבבה. אבל כפי שאמא שלי הייתה מזהירה אותי ברגעים של אופוריה: בסוף זה ייגמר בבכי.