בסוף השבוע האחרון נקלעתי לחילופי אש בין שני לוחמים ותיקים של סיירת מטכ"ל: בנימין נתניהו ואהוד ברק. האחד ייחס לי מלים שלא אמרתי ועשה שימוש מניפולטיבי בחלק מהדברים שאמרתי באולפן שישי של ערוץ 13. השני תקף אותי בגינם. גם ראש הממשלה המכהן וגם ראש הממשלה לשעבר עשו את שעושים בתקופת בחירות: פוליטיקה. רק-ביבי, רק-לא-ביבי. אבל האמת היא שאותי המאבק הזה כבר לא מעניין. מיציתי. הדברים שאמרתי לאיילה חסון נגעו לעניין הרבה יותר מעניין, מרגש וגדול: הניצחון הישראלי המופלא על מגפת הקורונה.
בשבוע שעבר אימי קיבלה הזמנה מקופת חולים מאוחדת לבוא אל סניף הקופה ברחוב שפרינצק בתל אביב. כאשר הגיעה, הפנו אותה אנשי הצוות מסבירי הפנים אל הקומה הרביעית שבה אח ערבי מקצועי ומקסים העניק לה את החיסון של חברת פייזר נגד הנגיף קוביד 19. כאשר יצאנו מהמרפאה רבע שעה מאוחר יותר אחזה בי התרגשות. הנה אישה שנולדה בזמן מאורעות 1929 בירושלים ולחמה עם אלכסנדרוני ב-1948 ולימדה במעברות בשנות החמישים – זוכה לקבל מהמדינה שבני דורה הקימו את שמדינה אמורה לתת: הגנה, ביטחון, בריאות. מימוש הזכות לחיים. ובניגוד למיליארד אנשים מבוגרים אחרים בכל רחבי העולם החשים כעת מועקה וחרדה – היא עומדת להיות מחוסנת. והיא תשרוד את המלחמה השמינית או התשיעית שהיא חוותה בארץ הקשה הזאת. האזרחות הישראלית תקנה לה את ששום אזרחות אחרת בתבל לא מקנה לבעליה.
מאותו ערב ואילך התחלתי לעקוב באופן כפייתי אחרי המספרים. ביום הראשון של שנת 2021 שיעור המתחסנים בישראל (ביחס לאוכלוסייה) היה פי 8 משהינו בבריטניה, פי 9 משהינו בארצות הברית, פי 20 משהינו בדנמרק, פי 130 משהינו באיטליה, פי 300 משהינו בפינלנד ופי אינסוף משהינו בצרפת. מתוך כל מנות החיסון שחולקו בכל רחבי העולם – כמעט עשירית חולקו בישראל. ההישג הוא בלתי נתפש. ההצלחה היא מעל ומעבר למה שהדעת קולטת. וההשלכות הן מרחיקות לכת. מאז מלחמת ששת הימים ישראל לא ניצחה באף מלחמה כפי שהיא עומדת לנצח במלחמה נגד הקורונה.
כך שהסיפור הוא לא סיפור אישי ולא סיפור פוליטי. הוא סיפור לאומי. והעניין הוא לא נתניהו-לא-נתניהו. העניין הוא כולנו. אבותיה ואימהותיה של ישראל בנו כאן את אחת המערכות הסוציאל-דמוקרטיות המרשימות בתבל. בניגוד להשמצות המקובלות, המעשה הכלכלי-חברתי שנעשה כאן בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים היה מוצלח באופן בלתי רגיל. ובמרכזו עמדה מערכת הבריאות הישראלית. בתי חולים, קופות חולים, מרפאות של טיפת חלב. שירות רפואי ברמה גבוהה למדי לכלל האוכלוסייה. ב-1995 חיים רמון וממשלת רבין העניקו לנו את חוק בריאות ממלכתי וערכו רפורמה חיונית במערכת. על כן, למרות כל פגמיה, היא הייתה לאחת הטובות בעולם. פייזר שולחת לנו מיליוני חיסונים לא (רק) בגלל הסנטימנט היהודי של המנכ"ל שלה ולא (רק) בגלל שאנחנו משלמים לה (בשכל רב) יותר משאחרים משלמים. היא עושה זאת מפני שאנחנו מדינה קטנה, מאורגנת ואמינה – בעלת תרבות חיסונים מפותחת ומערכת בריאות ציבורית-מרכזית מעולה.
מה שבנימין נתניהו, יולי אדלשטיין והצוות המקצועי של משרד הבריאות הצליחו לעשות בשיחות הקריטיות שלהם עם חברות התרופות הבינלאומיות היה למכור את סיפור ההצלחה הישראלי המדהים הזה. ועל כך מגיעה להם מילה טובה. אבל מה שמתרחש כעת בארץ אינו נכס של אדם זה או אחר ולא של מחנה פוליטי זה או אחר. הניצחון הישראלי על הקורונה הוא ביטוי מרגש של מה שהדור של אימי הקים כאן ומה שהדור שלי לא הרס ומה שהדור של ילדי זכה לו: מדינה שהיא נס. מדינה שגם כשהיא מעצבנת ומתסכלת ומוצפת בספינים של פוליטיקאים חסרי מעצורים – היא המופלאה ביותר בעולם.