הציפיות היו גבוהות מאוד. ביום החגיגי של השבעת ממשלת השינוי, אכן הייתה תחושה מרגשת של שינוי. היה איזה ניקיון באוויר. הייתה איזו הבטחה. הייתה אמונה בכך שאולי מתחיל עידן חדש. נאומו הממלכתי להפליא של נפתלי בנט כמה ימים קודם לכן כמו אמר לישראלים שמכאן ואילך התדר הלאומי יהיה אחר. והישיבה המשותפת של איילת שקד ומרב מיכאלי ושל ניצן הורוביץ ומתן כהנא כמו אמרה שהבלתי אפשרי אפשרי. צירופים נועזים, מינויים ראויים ורטוריקה של ריפוי ואיחוי כמו טיהרו את המערכת הפוליטית מהרעלים של עידן נתניהו. התחיל המסע הארוך והחיוני אל עבר הממלכתיות.
אבל ב־6 ביולי שרת הפנים הביאה למליאת הכנסת את הוראת השעה של חוק האזרחות, שנועדה למנוע מעשרות אלפי פלסטינים להפוך לתושבי ישראל. ושאושרה בעבר על ידי כל ממשלות ישראל ונוסחה לפני כמה חודשים על ידי ממשלת נתניהו. ושהיא חקיקה ציונית חיונית אשר מטרתה להגן על זהותה היהודית של המדינה. אבל האופוזיציה בראשות נתניהו התגייסה באופן מלא ונמרץ כדי להפיל את הצעת החוק. הציונים המובהקים ביותר היו מוכנים לעשות מעשה אנטי־ציוני מובהק אך ורק כדי להביך ממשלה שהם לא אוהבים. והציונים הללו הצליחו. הברית הצינית של ביבי־טיבי גרמה לכך ששערי מדינת ישראל נפתחו לרווחה וחומותיה נפרצו.
ב־14 ביולי חברת הכנסת מירב בן־ארי הביאה למליאת הכנסת הצעת חוק לשמירתן ללא הגבלת זמן של דגימות שנלקחו מנפגעות ומנפגעי עבירות מין. רבים מחברי האופוזיציה תמכו בעבר בהצעת החוק המובנת מאליה, שנועדה לתת הגנה חיונית לקורבנות של מעשי אונס. אבל 51 חברי הכנסת של האופוזיציה קמו כאיש אחד והצביעו נגד ההצעה האלמנטרית הזאת. הם העדיפו את הניסיון (הכושל) להכשיל את הקואליציה על פני טובתן של מי שחוו התקפות אלימות ומחרידות שזעזעו את חייהן.
ב־12 ביולי מליאת הכנסת אישרה את הקמת הוועדות הקבועות של הכנסת ה־24. באופן חסר תקדים הקואליציה רמסה את האופוזיציה, לא העניקה לה את ראשות ועדת הכלכלה כמקובל והותירה בידיה רק שלוש ועדות משניות. ובאופן חסר תקדים הקואליציה דחקה את מרבית נציגי האופוזיציה אל ועדות חסרות חשיבות כדי שהרוב שלה בוועדות המרכזיות יהיה מוחץ. כך נוצר מצב שאף על פי שלאופוזיציה 59 מתוך 120 ח"כים – בוועדת הכנסת ובוועדת הכספים ובוועדת החוקה היא נמצאת בנחיתות בלתי ראויה. היועצת המשפטית של הכנסת הביעה הסתייגות מהמהלך האנטי־דמוקרטי בעליל ואילו יו"ר הכנסת מיקי לוי (יש עתיד) אמר: "אני לא אוהב את המצב, לא היה כדבר הזה. לא פשוט בשבילי. אני מרגיש לא נוח בלשון המעטה". העיתונאי רביב דרוקר כתב בצדק בהארץ שהקואליציה החדשה נוהגת בחזירות ושבנט, לפיד וליברמן צריכים להפסיק להיות חזירים.
אז מה היה לנו? והיכן אנחנו עומדים? חודש ימים אחרי הקמתה של ממשלת בנט־לפיד הרוחות הרעות של עידן נתניהו ממשיכות לנשוב בחוצותינו. אין באמת ניסיון לראות את האחר. אין מאמץ אמיתי להבין ולחוש ולכבד את האח והאחות העומדים מנגד. המשחק הפוליטי ממשיך להתנהל בדיוק כפי שהתנהל בשנים האחרונות: בכוח, כוח ועוד כוח. הלא מה היה הנגע של תקופת השלטון המתמשכת של המלך ביבי? האישי גבר על הערכי, השבטי גבר על הלאומי והמטרה קידשה את האמצעים. ומה מאפיין את האופן שבו גם הקואליציה וגם האופוזיציה מתנהגות אחרי ההדחה של ביבי? האישי גובר על הערכי, השבטי גובר על הלאומי והמטרה מקדשת את האמצעים. וכל זה בערב תשעה באב. כאילו לא למדנו כלום. כאילו לא הפקנו את הלקחים. שוב אנחנו מתעקשים להשתיק אלה את אלה ולהדיר אלה את אלה ולהכות אלה את אלה עד הסוף המר.
העניין לא פשוט. והוא מונח לפתחה של ממשלת בנט־לפיד־ליברמן. בנימין נתניהו הוא אדם מוכשר באופן יוצא דופן. ההישגים שלו בשנים האחרונות היו בלתי רגילים. כך שהסיבה העיקרית להחליף אותו הייתה העובדה שהוא שחק את הערכים הממלכתיים והחליש את המוסדות הממלכתיים וסיכן את המכנה המשותף הישראלי. אבל אם הממשלה החדשה שהתחייבה להיות אחרת שוחקת אף היא את הערכים הממלכתיים ומחלישה את המוסדות הממלכתיים ומסכנת את המכנה המשותף הישראלי – מה עשינו? למי יש צורך בה? במו ידיה היא שוחקת את ההצדקה העיקרית לקיומה.