ארי שביט | הניסיון להימנע מעימות בכל מחיר דירדר את מצבה האסטרטגי של ישראל ארי שביט

הניסיון להימנע מעימות בכל מחיר דירדר את מצבה האסטרטגי של ישראל

מאמרים / כאן ועכשיו / הניסיון להימנע מעימות בכל מחיר דירדר את מצבה האסטרטגי של ישראל

הקיצוניות איננה מעצימה את הביטחון אלא מערערת אותו – מפני שהיא מחריבה את האחדות הפנימית והורסת את הלגיטימיות הבינלאומית. בהיעדר לגיטימיות, אחדות ומיקוד באתגר הביטחון – הקיצונים לא מסוגלים לבנות כוח או להקרין אותו. הם משיגים בדיוק את ההפך

אפשר לקרוא את המציאות כך: הכול טוב. מעולם לא הייתה ישראל שלווה כל כך. 17 השנים שחלפו מאז מלחמת לבנון השנייה היו הטובות שידענו: בגבול הצפון לא פרצה מלחמה, ביהודה ושומרון לא התפרצה אינתיפאדה. סבבי הלחימה מול עזה לא ערערו את סדרי חיינו. כתוצאה מכך, מספר הישראלים שנהרגו בפעולות איבה היה הנמוך ביותר בתולדותינו. שקט יחסי אך חסר תקדים אפשר לישראל לשגשג כלכלית ולהתעצם מדינית, ואף להגיע לשלום בפועל עם מרבית העולם הערבי. זכינו.

אבל אפשר לקרוא את המציאות גם כך: יש מקום לדאגה. ב־17 השנים האחרונות כמות האורניום המועשר באיראן עלתה מקילוגרם אחד ל־4,000. רף ההעשרה של חלק מהאורניום בנתנז ובפורדו עלה מ־4 אחוזים ל־84 אחוזים. כשישראל עסקה בענייני הפנים שלה, הרפובליקה השיעית הייתה למעצמה אזורית שנמצאת כפסע מפצצה. בה בשעה, שליחיה של טהרן הקיפו את מדינת היהודים בבסיסי רקטות, בטילים ובכטב"מים. העורף הישראלי מאוים, והמשילות בחלקים נרחבים של הארץ אבדה. גם ביהודה, שומרון, הנגב והגליל עלה דרמטית מספר כלי הנשק שבכוחם לחולל כאוס.

אי אפשר לבטל את קריאת המציאות האופטימית. ישראל היא מדינה שוחרת שלום, המבקשת בצדק להימנע משפיכות דמים. יש לה אינטרס ברור להגדיל את המרווח בין מערכה אלימה אחת לאחרת. על פי רוב אנחנו מנצלים את ההפוגות בסכסוך טוב יותר מאויבינו. בין מלחמה למלחמה אנחנו זורעים, שותלים, בונים, מפתחים ומתפתחים. אכן, את שני העשורים של הרגיעה האסטרטגית ניצלנו כדי להפוך למעצמת הייטק ולכלכלה מובילה, למדינה הנמצאת בחזית הקדמה.

אבל גם אי אפשר להתעלם מקריאת המציאות הפסימית: הניסיון להימנע מעימות בכל מחיר גרם לכך שמצבה האסטרטגי של ישראל הידרדר בעשורים האחרונים. איראן חצתה כמעט כל קו אדום שהצבנו בפניה. חיזבאללה רכש יכולות שהיה אסור שירכוש. מאזן האימה בינינו ובין ארגוני הטרור המקיפים אותנו הפך בלתי נסבל. החיים הישראליים מתוקים מאי פעם, אך הסכנה הנשקפת להם הולכת ומתעצמת.

אל תוך המציאות המורכבת הזאת פסעה ב־29 בדצמבר 2022 ממשלה לאומית זקופת קומה. היא הבטיחה לנו ששלטון ימין מלא־מלא יעניק לנו ביטחון מלא־מלא, שקט מלא־מלא ומשילות מלאה־מלאה.

אבל מה שממשלת העוצמה היהודית עשתה הוא להקרין חולשה ישראלית. ניסיון פיגוע חמור מאוד בצומת מגידו עבר ללא תגובה מוחצת. ירי חוזר ומפר ריבונות אל תוך ישראל עבר ללא תגובה הולמת. להידרדרות הביטחונית ההדרגתית ביהודה ושומרון לא ניתן מענה מקיף. אל מול הפשיעה הגואה והמשתוללת לא נעשה דבר.

כתוצאה מהשיתוק, הרפיסות והחולשה של ממשלת סמוטריץ'־בן־גביר, כל מדדי הביטחון הלאומי מצביעים על מצוקה. מספר הרקטות שנורו מלבנון בארבעת החודשים האחרונים היה גבוה פי שבעה מאשר בכל תקופת הכהונה של הממשלה הקודמת. מספר הרקטות שנורו מעזה היה גבוה פי 18 מאשר בכל תקופת השלטון של בנט־לפיד. גם שיעור הרציחות בחברה הערבית הכפיל את עצמו. כמעט בכל חזית, חיצונית ופנימית, מצבנו הוחמר. ההרתעה הישראלית נשחקה. הדימוי העוצמתי של ישראל נסדק. הוכשרה הקרקע להסלמה מסוכנת בחודשים הקרובים ובשנים הבאות.

מדוע כל זה קרה? מפני שהקיצוניות איננה מעצימה את הביטחון אלא מערערת אותו – מפני שהקיצוניות מחריבה את האחדות הפנימית, מפני שהקיצוניות הורסת את הלגיטימיות הבינלאומית. בהיעדר לגיטימיות, אחדות ומיקוד באתגר הביטחון – הקיצונים לא מסוגלים לבנות כוח או להקרין אותו. הם משיגים בדיוק את ההפך ממה שניסו להשיג והבטיחו להשיג.

היו גם חדשות טובות בחודשים האחרונים. חודש רמדאן לא הוביל לאינתיפאדה שלישית, והמתיחות בצפון לא הובילה למלחמת לבנון שלישית. מדיניות ההכלה וההבלגה קנתה לנו עוד מעט זמן ועוד מעט שקט. אבל אסור להתבלבל: אנחנו מדממים חולשה לתוך המים. במזרח התיכון יש די כרישים שמריחים את החולשה ממרחקים.

כשנשיא איראן מבקר בסוריה וכשסעודיה מחזרת אחרי איראן – תמונת המצב ברורה ומדאיגה. אויבינו סוגרים עלינו. אט־אט הם מעלים את מידת החום של מי הסיר שהצפרדע הישראלית שוחה בו. אם לא נקטע בהקדם את תהליך ההתחממות שמתיש אותנו, אנחנו עלולים להגיע לנקודה שבה נתקשה לבצע ניתור מציל חיים. הגיע הזמן להתעורר.