הצעת פשרה לעליון: קודם סולברג ואז עמית

כדי למנוע משבר חוקתי, פוליטי וזהותי שעלול לפגוע קשות בביטחון הלאומי ויעלה בחיי אדם, חייבים לאמץ במהירות גישה אחרת. אנו מוכרחים לשוב לממלכתיות שפויה והגונה

אנחנו לא במרחק פסיעה מהניצחון, גם 11 חודשים אחרי הטבח. אנחנו במרחק פסיעה מאסון. ממשלת ישראל בחרה לנהל מלחמה קיומית כמלחמת התשה ארוכה בעצימות נמוכה, בניגוד לעקרונות היסוד של תפיסת הביטחון. צבא ההגנה לישראל בחר להיאבק בחמאס באמצעות לחץ צבאי מתון, בניגוד להיגיון האסטרטגי הבסיסי המחייב הפעלה של לחץ אזרחי־פוליטי עוצמתי. המערכת הפוליטית הישראלית בחרה לשוב לסורה ולפעול בציניות, קטנוניות, פלגנות והרסנות. עם ישראל – שגילה גבורה מדהימה במשך קרוב לשנה – נותר נבוך, מבולבל ובמידה לא מבוטלת מיותם. בהיעדר מנהיגות לאומית שקולה, מאוחדת ומאחדת, בהיעדר מנהיגות צבאית החלטית ונחרצת – גם הטובים באזרחים והאמיצים בלוחמים לא יכולים להוביל את האומה לניצחון האמיתי והחיוני.

אל הבוקה והמבולקה הזאת פסע החודש מכר ותיק: העימות החוקתי־משפטי. גם המפלגה השמרנית של יריב לוין וגם המפלגה הליברלית של עוזי פוגלמן וגלי בהרב־מיארה התעוררו לחיים. 7 באוקטובר נשכח, וכך גם האופן שבו מאבק אידיאולוגי הפך למלחמה שבטית, שהולידה לאסון לאומי. בתשוקה גדולה ובהתלהבות אדירה המחנה של שומרי מצודת המשפט והמחנה של העולים על הבסטיליה שבו אל הבריקדות. כל מחנה עם האמת שלו, אשר אין בלתה. כל מחנה עם הג'יהאד הקדוש והזועם שלו. זו מלחמת דת, מלחמת מצווה. זו מלחמה עד מוות.

להתלקחות החדשה יש כמה וכמה זירות, אבל במוקד עומדת שאלה רבת חשיבות: מי יהיה נשיא בית המשפט העליון בשנים הקרובות. בשביל הליברלים התשובה ברורה: אך ורק השופט יצחק עמית, אשר שיטת הסניוריטי מעניקה לו את הבכורה, והנאורות מעניקה לו את גלימת הנבחר. גם לשמרנים התשובה ברורה: רק לא עמית, רק לא סניוריטי, רק לא נציג נוסף של הציבור הנאור, המתנשא והאליטיסטי.

המאבק עומד להגיע לפיצוץ. יש סבירות גבוהה שבג"ץ יכפה על השר לוין לכנס את הוועדה למינוי שופטים כדי שתבחר ביצחק עמית. יש סבירות גבוהה לא פחות שהשמרנים יראו בכך מהלך בלתי לגיטימי של האוליגרכיה המשפטית, שנגועה בניגוד עניינים מהותי. התוצאה תהיה מלחמת הכול בכול. בעיצומה של מערכה כבדה נישאב שוב אל המערבולת של הסכסוך הפנימי, שתוריד אותנו אל מצולות.

כדי למנוע משבר חוקתי, פוליטי וזהותי שעלול לפגוע קשות בביטחון הלאומי ויעלה בחיי אדם, חייבים לאמץ במהירות גישה אחרת. אנו מוכרחים לשוב לממלכתיות שפויה והגונה. מצד אחד לא זה הזמן לחולל מהפכה, לשבור כלים ולכפות על העליון נשיא לעומתי שישנה סדרי עולם. מצד שני לא זה הזמן להתעלם מהתחושות של חצי עם, לרמוס את האמונות של הרוב בכנסת, ולהוציא לפועל מהלך שיתפרש כמפלג וכוחני. מה שנדרש כעת באופן דחוף הוא פתרון יצירתי. הנה הצעה של פתרון יצירתי: מינוי השופט נועם סולברג לנשיא בית המשפט העליון לתקופה של שנתיים, והסכמה שהשופט יצחק עמית יחליף אותו ב־20 באוקטובר 2026.

לכאורה פשרת סולברג ואז עמית היא מוזרה. היא מחייבת שינוי של דפוסי התנהגות מסורתיים וקבלת החלטות קשות, אולי חקיקה מיוחדת. אבל ימים יוצאי דופן מחייבים פתרונות שונים. בצומת הדרכים הגורלית הזה, היתרונות שלה מובהקים.

אם המפלגה השמרנית באמת שמרנית ולא פופוליסטית רדיקלית, היא תזכה להישג מיידי חסר תקדים: נשיא שמרן לבית המשפט העליון, נשיא שקשוב לתחושות ולערכים של הרוב בציבור שבחר ברוב בכנסת. לא יהיה עוד מקום לתחושה שחונטה ליברלית שולטת במערכת המשפט באופן דורסני. משפטן חובש כיפה, בוגר ישיבת הסדר ותושב אלון־שבות ינהל את מערכת המשפט.

אבל גם אם המפלגה הליברלית היא באמת ליברלית ולא בולשביקית, ההישג שלה יהיה עצום. השופט יצחק עמית יהיה בעתיד נשיא העליון, ואילו בשנתיים הקרובות ישב על הכס משפטן דגול והגון שהכול מכבדים את המקצועיות והיושרה שלו. לא יהיה חשש שהנאשם הנצחי בנימין נתניהו והחשוד הנצחי אריה דרעי ישתלטו על מערכת המשפט. לא יהיה חשש שוועדת החקירה הממלכתית תהיה ועדה מטעם. לא יהיה חשש שמצודת המשפט תיפול. להפך, שלטון החוק יוכיח שהוא לא הנכס הפרטי של קבוצת אוכלוסייה זאת או אחרת, אלא מוסד של צדק המקיים ומיישם את ערכי ישראל כמדינה יהודית־דמוקרטית.