מי שמבקש שנגלה אהדה אנושית כלפי הפצ"רית צריך היה לגלות אהדה אנושית כלפי הנגד ארי רוזנפלד. מי שדורש שלא נרדוף את גלי בהרב-מיארה לא יכול לרדוף את בנימין נתניהו. הגיע הזמן לחזור מהתלהמות לענייניות
כואב הלב על יפעת תומר-ירושלמי. בתוך כמה ימים אחדים עולמה חרב עליה והיא הייתה לאויבת העם. האלופה הופשטה מכבודה וחירותה ובקרוב אולי תופשט גם מדרגותיה. טעויות שעשתה בתום לב גרמו לסדרת אירועים מסחררים אשר הובילה לטרגדיה.
כואב הלב גם על ארי רוזנפלד. ביום בהיר אחד עולמו חרב עליו והוא היה לאויב המדינה. בחמש לפנות בוקר שוטרים חמושים ורעולי פנים פשטו על ביתו של איש המודיעין הצעיר, החרידו את משפחתו והעלימו אותו במרתפי השב"כ. הנגד הופשט מכבודו וחירותו ונחקר במשך חודשים כמו היה בוגד או מרגל מסוכן. טעויות שעשה בתום לב גרמו לסדרת אירועים מסחררת אשר הובילה לטרגדיה.
יש הבדלים משמעותיים בין תומר-ירושלמי לבין רוזנפלד, אבל יש גם דמיון ביניהם. שניהם הדליפו מידע באופן בלתי חוקי מפני שהאמינו שרק כך יוכלו להיאבק בכוחות אפלים המסכנים את מדינת ישראל. שניהם חשבו שהמטרה הקדושה מקדשת אמצעים פסולים, וכי מאבק צודק מקנה להם את הזכות לעשות דין לעצמם.
אחרי ההיעלמות של האלופה תומר-ירושלמי על חוף הים כולנו התבקשנו לגלות חמלה, להוריד את גובה הלהבות ולא לרקוד על הדם. בצדק. אין דבר מכוער יותר מלינץ'. אין מראה נורא מהמראה של המון אשר השנאה מעבירה אותו על דעתו והוא שורף קורבן על המוקד בכיכר עיר. בדיוק כדי למנוע את הזוועה הזאת יש לנו חוק, משפט, הליך הוגן וזכות חפות. אבל כפי שהחוק אמור להיות שוויוני – גם החמלה אמורה להיות שוויונית. מי שמבקש שנגלה אהדה אנושית כלפי הפצ"רית צריך היה לגלות אהדה אנושית כלפי הנגד. מי שדורש שלא נרדוף את גלי בהרב-מיארה לא יכול לרדוף את בנימין נתניהו. חוק הוא חוק וחמלה היא חמלה והם חלים על כולם.
בעניין הזה הליברלים הישראלים צריכים לעשות חשבון נפש. במשך עשרות שנים הם לא גילו די חמלה כלפי האנשים שמנגד. במשך תקופה ארוכה הם עשו שימוש דרקוני בעוצמה של מערכת המשפט כדי להשמיד יריבים. כבר במהלך הכהונה הראשונה של נתניהו נעשה עוול גדול לאנשי ימין בכירים: יעקב נאמן, רפאל איתן, אביגדור קהלני וראובן ריבלין. בהמשך נעשה עוול גם לנתניהו עצמו: פרשות שוליות נופחו בענק. על הדרך נעשו מעשים שלא ייעשו לרבים ממקורבי נתניהו ובהם דוד שמרון, יצחק מולכו, מומו פילבר וניר חפץ. פעם אחר פעם התנהלו בחסות החוק מסעות ציד אשר רמסו זכויות אדם והרסו חיי אדם.
כעת הקערה מתהפכת. כאשר איתמר בן גביר הוא השר לביטחון לאומי ודוד זיני עומד בראש השב"כ – ליברלים בכירים חווים את שרק ליכודניקים וש"סניקים חוו בעבר. ערוץ 14 משלח בשמאל את אותה אש להביור שערוצי השמאל שילחו בימין לאורך שנים. שקמה ברסלר ובני משפחתה זוכים לאותו גיהינום שלו זכו יולי אדלשטיין ובני משפחתו. אנחנו נכנסים לעידן מסוכן של נקם ושילם. הזעם שהימין הנרדף אצר במשך שנות דור, מתפרץ מתוכו בבת אחת ובעוצמה ובאופן מסוכן. הגישה החדשה של הממשלה ותומכיה היא גישה מהפכנית של "עולם ישן עדי יסוד נחריבה". הגיעה שעתנו. עכשיו נעשה לכם את שעשיתם לנו.
לא זאת הדרך. חייבים לעצור. מצד אחד, הליברלים הם אלה אשר חייבים להודות בטעויות העבר, לנקות את האורוות של מערכת המשפט ולעשות גם צדק תקשורתי. את פרשת הפצ"רית יש לחקור בקור רוח ועד תום וללא מורא וללא משוא פנים. אבל מצד שני, אנשי הימין חייבים לרסן את עצמם ולמשול ברגשותיהם. אל להם לנצל את הטרגדיה כדי לעלות עם D9 על מוסדותיה של הדמוקרטיה הליברלית הישראלית. הגיע הזמן לחזור מהתלהמות לענייניות, מאכזריות להגינות ומטירוף לשפיות. מכאן ואילך: חוק אחד לכולם, חמלה אנושית לכולם – ורצפה ישרה אחת.