את הצורך האמיתי להסדיר את מערכת היחסים בין הרשות השופטת ובין הרשות המחוקקת והמבצעת היה אפשר לקדם באופן הדרגתי, זהיר ומוסכם
שר המשפטים יריב לוין לא ידע איזו תיבת פנדורה הוא פותח. כשהציג לאומה את הרפורמה המשפטית שלו בראשית ינואר 2023, הוא חשב שהוא פותח במלחמת בזק מוחצת שהניצחון בה מובטח. כמו אריאל שרון ערב מלחמת לבנון הראשונה, הוא הבטיח לראש הממשלה שתוכנית אורנים גדולה תמגר במהירות את היריב, תבסס סדר חדש ותעניק לשניהם תהילת עולם. כמו ולדימיר פוטין ערב הפלישה לאוקראינה הוא העריך כי לכוחות שמנגד אין זהות מגובשת ואין נחישות, ובתוך שבועות אחדים הם יקרסו. כישלון מחפיר בקריאת המפה גרם לכך שהשר הקרוב ביותר לנתניהו שיטה בנתניהו והטעה אותו וגרם לו לעשות את טעות חייו. מלחמת הברירה הפנים־ישראלית שלוין פתח בה ללא כל צורך וללא כל היגיון מסכנת היום את הבית השלישי יותר מכל מלחמה שידענו מאז תש"ח.
אפשר היה אחרת. את הצורך האמיתי להסדיר את מערכת היחסים בין הרשות השופטת ובין הרשות המחוקקת והמבצעת היה אפשר לקדם באופן הדרגתי, זהיר ומוסכם. את הרצון המוצדק לתקן את כל שהשתבש בשלטון החוק היה אפשר לתרגם לסדרת מהלכים מדודים ומושכלים. רוב גדול בישראל היה מקבל בברכה תהליך מבוקר ומידתי שהיה מרסן את האקטיביזם השיפוטי ומתחם את סמכות בית המשפט העליון. אבל יריב לוין לא הבין את שהבינה ראש ממשלת איטליה ג'ורג'יה מלונה. הוא עשה בדיוק את הטעות שעשה אהרן ברק. במקום לבחור באבולוציה הוא בחר ברבולוציה. ובמקום לנסות להגיע להסכמה רחבה – הוא ניסה להגיע להכרעה מהירה. לא בדרכי נועם שר המשפטים הלך אלא בדרך של עימות טוטלי. משחק סכום אפס. הכול או לא כלום.
התוצאה לנגד עינינו: הדוב האימתני של המחנה הליברלי התעורר משנת החורף שלו. שלושה־ארבעה מיליון ישראלים חשים פתאום שלוין ושותפיו לקואליציה הרימו יד על קודש הקודשים שלהם: החופש. ומכיוון שכך התגובה של הליברלים חריפה וחסרת תקדים. אם אתם לא מכבדים את המקדש שלנו, לא נכבד שום מקדש שלכם. אם אתם מפירים את האמנה שלכם איתנו, נפר את האמנה שלנו איתכם. אטימות תפגוש אטימות ותוקפנות תיענה בתוקפנות. לא נעמיד פנים שיצחק גולדקנופף ואלמוג כהן הם אחים. לא ניתן את הלחי השנייה ולא נהיה נוצרים. אם אתם מתכוונים לפשפש בתיקינו בכניסה לבתי החולים, נפתח את כל התיקים שלכם ואת כל ההסדרים המעוותים שכפיתם עלינו במשך עשרות שנים.
אי אפשר להגזים בחשיבותן של האנרגיות שיריב לוין שחרר. אחרי שני דורות שבהם הליברלים הישראלים השלימו בפועל עם הניצחון של הליכוד ועם הניצחון של הציונות הדתית ועם הניצחון של החרדים – הם לא מוכנים לקבל עוד אף אחד מהניצחונות הללו. אחרי שנים שמדינת ההייטק מימנה את פוניבז', את איתמר ואת יצהר – היא אינה מוכנה להמשיך לעשות זאת. אחרי שנים שאנשי חלוקת הארץ הגנו על ארץ ישראל השלמה בארה"ב ובאירופה – הם אומרים: עד כאן. החוזה הופר. הברית נשברה. חמורו של משיח אינו מוכן עוד להיות חמורו של משיח. על כן הוא נוער בחוצות נעירה גדולה ונוראה. ועל כן הוא בועט בכיכרות כפי שלא בעט מעולם. לנגד עינינו המחנה הליברלי הופך מחמור צייתן לדוב פצוע, זועם ולוחם.
כך שעכשיו המאבק הוא כבר לא רק על הרפורמה המשפטית ועל המהפכה המשטרית. כל השדים יצאו מהבקבוק. כל הטראומות פרצו מהתיבה. כי מה שהליברלים הישראלים הבינו הוא שהשפה היחידה שהימין החדש מבין היא שפת הכוח. לכן מה שהימין החדש יפגוש כעת הוא כוח. יריב לוין בחר במהפכה? יקבל מהפכה. יריב לוין בחר במלחמה? יקבל מלחמה.
כותב שורות אלה רואה את עצמו כיהודי, ציוני, ישראלי וליברל. ההקצנה העוברת עכשיו על אחיי ואחיותיי מבהילה אותי. אני מבקש הידברות ואני מתנגד בתקיפות לכל סוג של אלימות ואני מוקיע את הסרבנות. אחדות מההתבטאויות של אחדים ממנהיגי המחאה מעבירות בי צמרמורת. אבל את האמת צריך לומר: מי שפתח במתקפה כוללת ומיותרת על חצי עם הוא הימין הקיצוני. מי שירה בתותח בלתי קדוש על אלטלנה של 2023 הוא שר המשפטים. לכן האדם היחיד היכול למנוע כעת אסון לאומי הוא אותו סגן ראש ממשלה השולט בראש הממשלה. גורלה של מדינת ישראל בידיו של יריב לוין.