פעם אחר פעם, נכשל המחנה הליברלי בשכנוע הציבור ב"רק-לא-ביבי". לקראת בחירות 2026, אנו חייבים לעבור לתפישה אחרת, המוקיעה את הקנאים ולא את הימין המתון
התנועה הפוליטית הכושלת ביותר בישראל היא רק-לא-ביבי. בשש עשרה השנים האחרונות היא הובסה בשבע מתוך שמונה מערכות בחירות. גם בפעם האחת שהיא ניצחה (2021) הניצחון היה ניצחון פירוס אשר חולל תגובת נגד חריפה והרסנית תוך זמן קצר. כך שבמקום לסיים את שלטונו של נתניהו, הרק-לא-ביבי הנציחה את שלטון נתניהו. במקום למתן את ממשלות ישראל, הרק-לא-ביבי הקצינה את ממשלות ישראל. מאות מיליוני הדולרים ומאות אלפי המאמרים והכתבות והציוצים של רק-לא-ביבי התגלו כהשקעה פוליטית קטסטרופלית. הרל”ב לא נתנה מענה למשבר הישראלי אלא החמירה אותו.
לכישלון הענק של הרק-לא-ביבי היו כמה וכמה מימדים. במימד אחד היא יצרה אצל מיליוני ישראלים את התחושה שהאליטות הרודפות את נתניהו רודפות אותם ומדירות אותם ואינן מתייחסות אליהם כאל שווים. במימד שני היא האדירה את אותו אדם שהיא ביקשה לגרש מהעיר בכך שהפכה אותו לעיקרון המארגן היחידי של הפוליטיקה הישראלית. במימד שלישי היא שאבה גם מהמרכז הציוני וגם מהשמאל הציוני את ערכיהם ואת אמונותיהם והמירה את האתוס החיובי שלהם (לאומיות נאורה, דמוקרטיה מהותית, קידמה, צדק חברתי) באתוס שלילי, נרגן ומנכר של אנטי-ביבי.
שלושת המימדים של הכישלון הביאו לשלוש תוצאות. במפלס אחד – העיוורון של הרל”ב הגיש לנתניהו על מגש של כסף סידרה של ניצחונות אשר הפכו אותו מראש ממשלה זמני למלך נצחי. במפלס שני – החרם של הרל”ב על נתניהו לא הותיר לו ברירה אלא להסתמך על הקנאים והפך אותו ממנהיג ימני מתון לפופוליסט רדיקלי ומשיחי. במפלס השלישי – הריק הרעיוני של הרל”ב איפשר לימין להשתלט באופן סוחף על ישראל באופן אשר מאיים להפוך את המדינה היהודית-דמוקרטית למדינה לאומנית-חרדית. כתוצאה מכך, התנועה שאמורה הייתה להציל את ישראל הליברלית תרמה שלא במתכוון להחרבתה.
כך שכעת אנו עומדים בפני דרמה אמיתית. השנה הקרובה היא שנה של להיות או לחדול. בחירות 2026 יהיו הבחירות החשובות בתולדות ישראל. אם הטירוף הנוכחי ימשיך – נעבור בקרוב את נקודת האל חזור ועתידה של ישראל יהיה שחור משחור. אבל המצב מדאיג. הפילוג של האופוזיציה והמסרים השגויים של המחאה עלולים להוביל לקראת תבוסה שמינית. על כן עכשיו צריך להתעורר והפעם אסור לטעות. אסור להיות מקובעים, אסור להיות מנותקים ואסור להיות רגשיים. ובשום פנים ואופן אסור לחזור על השגיאות המחרידות שהליברלים הישראלים עשו באדיקות כה רבה בעשורים האחרונים. אם שוב נלך בדרך הרק-לא-ביבי, התוצאה תהיה מפלה, מפולת ואסון.
מה הפתרון? רל”ק. להחליף את הרל”ב ברל”ק. לא רק-לא-ביבי אלא רק-לא-קיצוניים. רק-לא-קנאים. רק לא המשך השלטון של מיעוטים רדיקליים אשר כופים על הרוב הישראלי אג’נדות מפלגות ומטורללות. במקום לחשוב רק-לא-ביבי צריך לחשוב רק-לא-סמוטריץ’ ורק-לא-גולדקנופף. במקום לדבר רק-לא-ליכוד צריך לדבר רק-לא-בל”ד, רק-לא-חד”ש ורק-לא-משתמטים. את המפה צריך לשנות ממפה של גוש בגוש (המתקוטטים על ביבי) למפה של רוב ציוני גדול ושפוי מול מיעוטים הזויים.
לרל”ק יתרונות רבים על הרל”ב. ראשית – הוא לא מנכר את תומכי הליכוד בנתניה ובאר-שבע. בכך הוא סולל דרך לפיוס אפשרי וחיוני בין ישראל הראשונה לישראל השנייה. שנית – הוא מחליף את העקרון המארגן נתניהו בעקרון המארגן ציונות. בכך הוא מכשיר את הקרקע להקמה של מחנה מרכזי-ימני גדול של ציונות כללית חדשה. שלישית – כיוון שהוא לא אישי אלא רעיוני הוא מחזיר אל הזירה הציבורית את העיסוק הענייני בתוכן. הוא מאפשר להתחיל לנקות אותה מהרעלים שזיהמו אותה בעשרים השנים האחרונות. הרל”ק הוא משנה-המשחק הגדול והיחידי אשר עשוי לחולל מפץ פוליטי כבר ב-2026. הרל”ק יאחד מתונים מול קנאים וציוניים מול לא ציוניים ויוביל לפוליטיקה אחרת אשר במוקד שלה אחדות ציונית. רק ההחלפה של רק-לא-ביבי ברק-לא-קיצוניים תגרום לכך שישראל תתקדם מאסון לתקומה וממשבר לתיקון.