להפסיק להיות יפי נפש

מאז ראשית השנה כותב שורות אלה הזהיר שוב ושוב שבגלל הפילוג הפנימי והטירוף הפוליטי מלחמת יום כיפורים שנייה תפרוץ כבר ב-2023. אבל מלחמת הקיום שפרצה בשמחת תורה כבדה הרבה יותר ממלחמת יום הכיפורים. לפני חמישים שנה נלחמנו על גדות תעלת סואץ וברמת הגולן – לא בשטח הריבוני של ישראל. לפני חמישים שנה ישובים יהודיים לא נכבשו וצעירים יהודים לא נטבחו במסיבת טבע. חיילות לא נאנסו, ילדים לא נורו, ראשיהם של לוחמים לא נכרתו. לא היה מצב שבו חבל ארץ ישראלי שלם נמצא תחת השליטה של כוחות ברברים אשר עושים בו כבתוך שלהם – ומבצעים שחיטה המונית. לא היו מראות של פוגרום ולא היו קולות של שואה. למרות הכשל הראשוני של ההנהגה הלאומית והצבאית, באוקטובר 1973 מערכת המדינה והצבא התאוששו מההלם הראשוני ותיפקדו היטב אל מול האויב. בתוך כשבועיים הם העבירו את ישראל מכמעט-תבוסה לניצחון הרואי.

המלחמה גדולה על כולנו.

במובן מסוים היא מחזירה אותנו במנהרת הזמן אל הנפילה של גוש עציון במאי 1948. במובן אחר היא מחזירה אותנו אל הטבח בחברון באוגוסט 1929. ובמובן שלישי היא מחזירה אותנו אל הפוגרום המחריד בקישינב באפריל 1903. אבל למען האמת – יממת האסון בנגב במערבי הייתה חמורה יותר מאשר כל הטראומות ההיסטוריות הללו. מספר הנרצחים הפעם היה פי חמישה משהיה בגוש עציון, פי 18 משהיה בחברון ופי 25 משהיה בקישנוב. בעשורים שלפני השואה ובעשורים שאחרי השואה לא היה שום אירוע כל כך מזוויע של רצח המוני של יהודים. וחטיפה של יהודים. והשפלה של יהודים. וניסיון להמיט על היהודים שואה שנייה.

המלחמה גדולה מאיתנו.

אנחנו נתונים בתוך אירוע היסטורי אשר מעטים הזהירו מפניו ורבים לא העלו בדעתם שהוא עלול להתרחש במדינת ישראל המודרנית ובמאה העשרים ואחת. אין לנו את הכלים המושגיים אשר יכילו את ממדי האסון. אין לנו תקדים רלבנטי שממנו נוכל ללמוד. אין לנו ספר הדרכה המורה לנו כיצד לנהוג. כל קונספציות האיוולת (של הימין והשמאל) קרסו. כל פרדיגמות האיוולת התמוטטו. כל אשר נראה היה נכון עד סוכות תשפ"ד איננו נכון אחרי סוכות תשפ"ד. חשופים ועירומים אנחנו עומדים בפני מציאות אחרת ובפני עולם חדש.

על כן אין לנו ברירה: עלינו לגדול תוך כדי מלחמה. עלינו להתייצב אל מול המציאות האכזרית ועלינו לראות אותה כמות שהיא. את הפעולות החיוניות שעלינו לעשות כדי לנצח במלחמה ולהציל את המדינה עלינו לעשות מתוך פיכחון, נחישות וקור רוח. בה בשעה שאנחנו מאחדים את החברה, מחבקים את הלוחמים, זוכרים את הנופלים ומחזקים את הרוח – עלינו גם להבין מול מה אנחנו עומדים.

אנחנו עומדים בפני רוע. רוע מוחלט. הברבריות של חמאס כברבריות של דאעש והסאדיזם של חמאס כסאדיזם של הנאצים. אין כל ספק בכך שעלינו לחדול להיות יפי נפש ועלינו להבין שאנחנו חיים בג'ונגל ועלינו לצוד ולהרוג את חיות הטרף. במלחמה הזאת לא תהיה חמלה, לא יהיו רחמים ולא תהיה תקינות פוליטית. אבל בה בשעה עלינו להבין שאנחנו עומדים בפני רוע מתוחכם. רוע מאוד מתוחכם. ועלינו לזכור שבשבת האחרונה הופתענו ונכשלנו ופסענו אל תוך מלכודת נוראה. אל לנו ליפול אל תוך המלכודת הבאה.

שלוש נקודות למחשבה. כפי שחמאס תכנן בקפידה את המתקפה על עוטף עזה סביר שחמאס תכנון בקפידה את הלוחמה הצפויה בתוך רצועת עזה. כפי שהצבא הרוסי פסע אל תוך הפתעה אסטרטגית באוקראינה, הצבא הישראלי עלול לפסוע אל תוך הפתעה אסטרטגית (שנייה) בחאן יוניס וברפיח. אסור לישראל לחזור על הטעויות שאותן עשתה ארצות הברית בווייטנאם, עיראק ואפגניסטן. המסקנה המתבקשת משלושת התובנות האלה היא שאסור למהר. צריך לנשום עמוק. דווקא כדי להשמיד ולאבד את הרוע צריך לנהל את המלחמה נגדו גם בנחרצות אבל גם בתבונה. בשום פנים ואופן אסור לתת לדם הרותח בעורקים לגרום לנו לעשות טעות נמהרת אשר עליה אנחנו עלולים לשלם מחיר איום.

הצורך שלנו לגדול תוך כדי מלחמה חל גם על ההנהגה הלאומית והצבאית. שתיהן חייבות להודות בכך שצה"ל לא היה ערוך ומוכן לשדה הקרב של 2023. שתיהן חייבות לוודא שלפני שהוא יוצא למערכה קרקעית חיונית הוא מפיק לקחים ורוכש מודיעין ומתחיל לפעול באופן יצירתי ושונה. המשימה ברורה: הכרעה מוחלטת. את חמאס עלינו להביס כפי שבעלות הברית הביסו את גרמניה הנאצית. אבל כדי לעשות זאת על כולנו לנהוג בתבונה ובקור רוח. בהיעדר שולי ביטחון עלינו לוודא שאיננו עושים טעות גורלית נוספת.