שיאו של הטרלול: הפליליזציה של הפוליטיקה

צמרמורת אחזה בי כאשר שמעתי בפעם הראשונה את קריאות ההמון באספות הבחירות של טראמפ בראשית 2016: כילאו אותה, כילאו את הילרי קלינטון. מה לעזאזל קרה לנו, חשבתי. איך ייתכן שהדמוקרטיה הליברלית הפכה לזירה שאיננו מבקשים להביס בה את היריב, אלא לשלוח אותו אל בית האסורים? במקום שננהל דיון רעיוני נוקב אנחנו מנסים לזכות בניצחון פוליטי באמצעות מכבש פלילי.

האם איננו מבינים את החומרה הגלומה בניסיון למעוך, לבטל ולהשמיד מתנגדים? האם אנחנו באמת מבקשים להחליף מאבק אידיאולוגי ותרבותי לגיטימי במשטרת־אינקוויזיציה שתעלה את השנואים עליה על המוקד?

חצי שנה לאחר מכן האופנה האמריקנית החדשה הגיעה ארצה, ודילגה מימין לשמאל. בנובמבר 2016 כבר התגודדו המונים סביב ביתו של היועץ המשפטי לממשלה בפתח־תקווה בתביעה שיעמיד לדין את בנימין נתניהו. אתם באמת רציניים, שאלתי אחדים מהמפגינים שהכרתי. אתם באמת מתכוונים לקדם את סדר היום הליברלי באמצעות המעשה הבלתי ליברלי בעליל של הכפפת ראש ממשלה נבחר לתהליך פלילי? הרי הליברליות מושתתת על הרעיון של זכויות אדם, הליך הוגן וחזקת החפות.

אתם, מפגינים יקרים, לא יודעים אם בפרשות האלפים יש ממש או לא. אין לכם סמכות מקצועית וניקיון דעת הנדרשים כדי לקבוע אם נכון או לא להגיש כתבי אישום. אבל באופן אנטי־ליברלי מובהק אתם מניחים לשנאתכם לנתניהו להעביר אתכם על דעתכם ולחלל את עיקרי אמונתכם. כמו ההמונים של טראמפ, גם ההמונים של הרל"ב אימצו את הלך הרוח של לכלוא אותו.

השבוע הטרלול הגיע לשיאו (הזמני). בעיצומה של מלחמה ראש הממשלה נאלץ לתת עדות מפורטת בבית המשפט על שמפניות, סיגרים וסיקור אוהד. שמונה שנים אחרי שההמון דרש משלטון החוק להשביע את רצונו ואת תאוותו, שלטון החוק סיפק את הסחורה. חקירות משטרה שהחלו באופן בלתי חוקתי ונוהלו באופן שערורייתי הביאו את ישראל עד אבסורד. התממש משפט שלא היה אמור לבוא לעולם. הגענו לשפל דמוקרטי שלא היה כמוהו.

הציבור הליברלי בישראל חושש בצדק מפני ניסיון של המערכת הפוליטית להשתלט על מערכת המשפט ולהפוך את ישראל למדינת עולם שלישי. אבל הציבור הליברלי גם לא מודע לכך שמבחינת הציבור השמרני, מה שמתרחש כעת בבית המשפט המחוזי הוא ניסיון של מערכת המשפט להשתלט על המערכת הפוליטית באופן שאינו לגיטימי. במובן הזה, כבר כעת אנחנו בעיצומו של משבר חוקתי, בעיצומו של משבר זהותי ובעיצומו של משבר ערכי. תהליך פלילי חסר שחר גורם לריסוק של המוסדות, המסורות והנורמות של הדמוקרטיה הישראלית.

הפתרון למשבר ברור: עסקת טיעון. בהקדם האפשרי יש להגיע להסדרה סבירה שתסיים את הפארסה הקורעת לגזרים את החברה הישראלית ומקעקעת את שלטון החוק. על נתניהו לקבל עונש קל על העבירות הקלות שככל הנראה ביצע, מבלי שיהיה חייב לפרוש. שלטון לא מחליפים בחדרי החקירות – מחליפים אותו בקלפיות.

אבל בכך לא די: אחרי שהמשפט יגיע לקיצו יש לחוקק בארץ חוק צרפתי שימנע הישנות של האבסורד וימנע פליליזציה של הפוליטיקה. כדי למנוע שחיתות יש ללוות את החוק הצרפתי בחקיקה מחמירה, שתחייב חשיפה של האינטרסים הכלכליים של ראש הממשלה, לפני כהונתו ואחריה.

סיום מהיר של משפט נתניהו וחקיקה מהירה של חוק צרפתי מעובה ומאוזן הם תנאי הכרחי לחילוץ ישראל מטירוף המערכות שנקלעה אליו. חובה עלינו להקים חומה אשר תמנע סיאוב של המשטרה, הפרקליטות והזירה הציבורית – ואשר תחצוץ בין העולם הפוליטי לבין העולם הפלילי. רק כך נחזור מפוליטיקה של חקירה, האשמה ורדיפה, לפוליטיקה של ערכים, דעות ורעיונות.