שתי עובדות הופכות את התנהלות המערכת כלפי פילבר למעשה חמור במיוחד

לפעמים המוח מתקשה להאמין מה העיניים רואות וקוראות. כך קרה לי השבוע כשפורסמה בצנעה הידיעה על כתב התביעה האזרחי שהגיש מנכ"ל משרד התקשורת לשעבר שלמה פילבר נגד צמרת מערכת אכיפת החוק לשעבר. לטענת פילבר, בכירי המשפט בישראל אחראים לכך שכאשר נחקר במשטרה לפני שבע שנים הוא עבר "שבעה מדורי גיהנום במסכת התעללות קשה, ששיאה במעשה סדום אכזרי שביצע בו סוהר בכלא הדרים". כסדום היינו? לעמורה דמינו? הייתכן ששלטון החוק הישראלי עבר על החוק באופן דורסני כל כך? האם המערכת המופקדת על הצדק ועל המשפט בארץ עשתה מעשים שהדעת לא סובלת והמוח לא תופס?

לפי פילבר, כך היה: אחרי שהוביל את קמפיין הניצחון המפתיע של בנימין נתניהו בבחירות 2015, גורמים בעלי עניין ועיתונאים ניהלו נגדו מסע ציד. ההאשמות שהעלו הובילו לחקירה של הרשות לניירות ערך, שהסתיימה בלא כלום. אבל כאשר פרשת בזק־וואלה (תיק 4000) הגיחה לאוויר העולם, המשטרה שוב דפקה בדלת. הפעם היעד שלה היה ברור לחלוטין: ראשו של נתניהו. כדי להפוך את המקורב לראש הממשלה לעד מדינה נגד נתניהו נשללה ממנו שינה, הוא טולטל בין בתי סוהר, ולבסוף נערכה בו בדיקה גופנית חודרנית בלתי חוקית.

כתב התביעה של פילבר, שהוגש השבוע לבית המשפט המחוזי בלוד, הוא מסמך מסמר שיער. אם רק רבע או שליש מהמתואר בו נכון – אמות הספים אמורות לרעוד. משטרת ישראל העניקה לאזרח ישראלי חווית אקספרס של חצות.

המשטרה הבהירה לו באופן כוחני ביותר מה יעלה בגורלו של מי שיסרב להפליל את ראש הממשלה. בשיתוף פעולה עם שב"ס היא עשתה במנכ"ל משרד התקשורת מעשה שאין לו צידוק ענייני או חוקי. הממונים על אכיפת החוק הפרו את החוק, והאמונים על זכויות האדם רמסו את זכויות האדם.

שתי עובדות הופכות את מעשה פילבר לחמור במיוחד. האחת היא שיד נעלמה העלימה את מרבית התיעוד הנוגע ליממת הייסורים ששללה מהעציר הידוע את כבודו ושברה את רוחו. האחרת היא שהחקירות בפרשת 4000 נעשו בליווי צמוד של הפרקליטות, ותחת עיניהם הפקוחות של היועץ המשפטי לממשלה, פרקליט המדינה והמשנה לפרקליט המדינה. אין זו תקלה שהתרחשה בתום לב בתחנת משטרה נידחת. לא מדובר במעידה מקרית של שוטר טירון או סוהר חסר ניסיון.

החקירה הרגישה ביותר שנוהלה בארץ מאז קום המדינה התבצעה באופן אלים ומחפיר. החשוד שהיה בכוחו להפיל את הממשלה ולהחליף את השלטון נחקר באופן מזוהם ושערורייתי. קודש הקודשים של הדמוקרטיה הישראלית חולל.

אבל יש גם עובדה שלישית: השתיקה. כמה וכמה כלי תקשורת – ובהם ynet, הארץ, מעריב ומקור ראשון – דיווחו באופן עובדתי ויבש על פרשת פילבר. באופן טבעי וצפוי, ערוץ 14 חגג. אבל בשום מקום לא קמה זעקה. האדמה לא רעדה. ארגוני זכויות אדם החרישו, והמיינסטרים התקשורתי לא אמר: לא יקום ולא יהיה. לא נסכים לכך שבמדינה חופשית אזרח יהיה קורבן של אלימות ממסדית, משפטית ומשטרתית.

כותב שורות אלה אינו חובב תיאוריות קשר. הוא מתנגד נחרץ של מי שמרימים יד על עצמאותה של מערכת המשפט. אבל כאשר מעשה פילבר מצטרף לשורה של מעשים אחרים שנעשו במהלך חקירת נתניהו, אי אפשר להבליג. אי אפשר לעמוד מנגד.

לניר חפץ נעשה תרגיל מכוער והורס חיים. כלפי בני הזוג אלוביץ' הופעלה אכזריות צרופה. שלמה פילבר עצמו היה קורבן גם להפעלה בלתי חוקית של רוגלה זדונית. כשמצרפים לכל הפעולות הפסולות האלה חדירה בלתי אנושית אל גופו של אדם – השורה התחתונה מצמררת.

דבר מה השתבש במשטרת ישראל בסוף העשור הקודם. בפרקליטות היה ליקוי מאורות, ובלשכת היועץ המשפטי לממשלה הייתה חולשת דעת. על בינוניות מקצועית חיפתה כוחניות מבצעית, שהוליכה את המערכת למקומות אסורים. לפנינו תיבת פנדורה של ממש. במוקדם או במאוחר עלינו לפתוח אותה. לא יהיה מנוס מניקוי האורוות.