תם העידן האמריקני הנוח

המהלך האמריקני חסר תקדים. קבוצת התקיפה של נושאת המטוסים אברהם לינקולן נמצאת בדרכה למזרח התיכון. כך גם הצוללת הגרעינית ג'ורג'יה, הנושאת 154 טילי טומהוק. בה בשעה נושאת המטוסים פרנקלין רוזוולט עדיין כאן. כך גם ספינת המלחמה הורנט וכמה משחתות נוספות. טייסת אף־22 הצטרפה לשלוש טייסות שנמצאות כבר במזרח התיכון. ריכוז כוחות אימתני מגבה כעת את ה־Don't השלישי של נשיא ארה"ב, ג'ו ביידן. הוא מבהיר שהמחיר של מתקפת טילים איראנית שנייה על ישראל יהיה כבד.

ישראלים רבים אינם אוהבים את ביידן ואת הממשל הדמוקרטי שלו. ישראלים רבים גם מקבלים כמובנת מאליה את הברית האסטרטגית עם ארה"ב. אבל האמת מרה: אמריקה הצילה אותנו, אמריקה מגוננת עלינו וללא אמריקה אנחנו חסרי הגנה כמעט. אם ביידן לא היה מונע התלקחות אזורית כוללת בשבוע השני של אוקטובר 2023, ישראל הייתה היום במצב אפוקליפטי כמעט. אם ממשל ביידן לא היה מספק לישראל ציוד לחימה בעשרות מיליארדי דולרים, ישראל לא הייתה מצליחה לכבוש חלק ניכר מרצועת עזה ולרסק את המערכת הצבאית של חמאס. אם רוזוולט, לינקולן, ג'ורג'יה, והמטוסים המתקדמים לא היו מאיימים היום על איראן – היינו נמצאים כעת במצב נפיץ שהסיכונים הגלומים בו עצומים.

אין פירוש הדבר שהישראלים לא צודקים כשהם מלינים על טעויות רבות שממשל ביידן עשה בחודשים האחרונים. ברבעון הרביעי של 2023 וברבעון השלישי של 2024 אמריקה הוכיחה את עצמה, אבל במחצית השנייה של 2024 היא גמגמה לא פעם ואימצה עמדות מדיניות לא מציאותיות. אבל השורה התחתונה ברורה: ממשלת סמוטריץ' ובן־גביר מוציאה את האמריקנים מהכלים, אבל בשעת אמת הם שבים ומתייצבים לצידנו. אחותנו הדמוקרטית הגדולה היא נכס אסטרטגי וביטחוני חיוני של המדינה היהודית.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ביסס את מדיניות המלחמה שלו על מהלך אחד מכריע: הימור על דונלד טראמפ. אם הייתה אסטרטגיה כלשהי בתוך הלא אסטרטגיה שאחרי 7 באוקטובר, הרי היא הייתה ניסיון למשוך זמן עד לכניסתו של הדונלד הגדול לבית הלבן. ההערכה של נתניהו הייתה שניצחון רפובליקני בבחירות לנשיאות האמריקנית יביא לניצחון ישראלי במערכה במזרח התיכון. אבל הפרישה של ביידן והמומנטום של קמלה האריס טרפו את הקלפים. הם הפכו את ההימור המסוכן למופקר וכושל. נכון לעכשיו, יש סיכוי של 50 עד 60 אחוז שבחדר הסגלגל תשב בשנים הקרובות דמוקרטית בת מיעוטים מקליפורניה, שהשקפת עולמה סותרת את השקפת עולמו השמרנית של ראש ממשלת ישראל.

הסבתא החכמה שלי הייתה אומרת: טיפשות שמצליחה היא עדיין טיפשות. גם אם טראמפ יתאושש, סגנו ג'יי. די ואנס ימציא את עצמו מחדש והרפובליקנים ינצחו – עדיין ההימור על המהמר מאטלנטיק סיטי היה בלתי סביר בעליל. מדינה קטנה לא לוקחת סיכונים בנוגע למעצמת־העל שהיא תלויה בה. אבל השאלה שישראל צריכה לשאול את עצמה עכשיו אינה עוסקת בעבר אלא נוגעת בעתיד: מה עושים מול האפשרות הסבירה של שלטון קמלה האריס? איך משכנעים את רוב האמריקנים שישראל אינה נטל אלא נכס, שמצדיק את העלות הכספית והאסטרטגית הגבוהה שלו?

התשובה פשוטה: אין לנו ברירה אלא לחזור לבית הספר היסודי וללמוד אנגלית. וליתר דיוק – ללמוד אמריקנית. בתחילת המלחמה המליצו לנו רבים ללמוד ערבית ולדבר ערבית. בהמלצה שלהם היה היגיון לא מבוטל. הבעיה היא שכדי לדבר ערבית במזרח התיכון, ישראל צריכה לדבר אנגלית במערב התיכון. נכון לעכשיו היא לא עושה זאת. אין לנו גולדה מאיר, אין לנו אבא אבן וגם אין לנו מה שבנימין נתניהו היה פעם. אין לנו מדיניות כוללת והסברה של ממש באמריקה, אין לנו פנים ואין לנו קול. שילוב של איוולת, יוהרה והזנחה גרם לכך שהפקרנו את שדה המערכה האזרחי באמריקה. ללא ניצחון בו לא יהיה ניצחון בשדה המערכה הצבאי המקומי, שאנחנו חייבים לנצח בו.

ביידן הוא דינוזאור. לא יהיו עוד נשיאים דמוקרטים המגדירים את עצמם כציונים. לא יהיו נשיאים אמריקנים שיתייחסו לישראל כבן אהוב שגם כשהוא עושה מעשי קונדס, סולחים לו ומגוננים עליו. על כן עידן ביידן היה נוח, בסופו של דבר, אבל הוא עומד להסתיים ב־19 בינואר 2025. אם ישראל מבקשת להשיג ניצחון מוחלט במלחמה קיומית – עליה להתחיל בגיבוש מיידי של אסטרטגיה חדשה אל מול ארה"ב.