הימין הרדוף חייב לנו התנצלות. זה זמן רב הוא מתאר את בג"ץ כמפלצת. במשך שנים רבות הוא טוען ששופטי העליון חברים בכת אפלה, חשאית וזדונית. אהרן ברק? רודן סמוי מן העין אשר שלל מהעם את ריבונותו, השתלט על המדינה בדרכי רמייה וכפה עליה התייוונות. דורית ביניש? קושרת־על שהפעילה את יחידת החיסול של הפרקליטות כדי לנטרל פוליטיקאים מהימין ולהבטיח את שלטון הדיקטטורה המשפטית. אסתר חיות? רדיקלית קיצונית ידועה אשר מחדירה מסתננים לדרום תל־אביב, חמץ לבתי החולים, תומכי טרור לכנסת וערכים ליברליים מתועבים ללב המדינה היהודית. לפי סיפור האימה שהימין הרדוף סיפר לנו לא היה ספק מה יקרה כאן השבוע. בדרך זו או אחרת, בג"ץ יחסום את דרכו של נבחר העם לשלטון. בתרגיל כזה או אחר, הפוליטביורו המהפכני יכשיל את בנימין נתניהו וינסה להחליף אותו בשלטון־על סטליניסטי.
והנה, למרבה הפלא, לא דובים ולא זבובים. לא דיקטטורים ולא מהפכנים. לא סטלין, לא פידל קסטרו ולא צ'ה גווארה. אל מול עיניה המשתאות של אומה אסירת תודה, ישבו השבוע 11 מבוגרים אחראיים אשר עשו משפט. צדק. אל מול מיליון ישראלים נדהמים ישבו החשודים בסמולנות וגילו שמרנות, ענייניות, תבונה ויובש משפטני מבורך. ואפילו התמצאות במתרחש בפריים טיים. ביומיים מרתקים של דיון (נוקב ופתוח) וב־21 עמודים של פסיקה (מנומקת ומאופקת) הוכיחו העליונים שאכן יש שופטים בירושלים. ויש שופטות בירושלים. ויש נשיאה. יש דין, יש דיין ויש תקווה.
ואולם מי שבאמת אמור לעשות חשבון נפש עמוק בעקבות ההכרעה ההיסטורית של בג"ץ ביום רביעי האחרון הוא השמאל.
זה כמה שנים השמאל השחור מספר לנו שהוא מדבר בשם הדמוקרטיה. בשם הדמוקרטיה הוא אומר שמותר לזרוק לפח את קולותיהם של 2.3 מיליון ישראלים שהצביעו לבנימין נתניהו. בשם הדמוקרטיה הוא טוען שאפשר לקרוע לגזרים חוק יסוד אשר קובע שראש ממשלה יכול לכהן בתפקידו עד שיהיה פסק דין חלוט בעניינו. בשם הדמוקרטיה הוא קובע שאין חזקת חפות, אין הליך הוגן ואין חופש עיתונות (למי שאינם חושבים וכותבים ומדברים כמונו). אין הבחנה בין תובע, שופט ותליין.
התהליך מרתק, והוא מתרחש בעולם המערבי ובישראל בו זמנית. בעשור האחרון הפך השמאל הדמוקרטי לבלתי דמוקרטי בעליל. הוא מבקש לכפות את דעתו של מיעוט (אשכנזי־חילוני) אשר נחשב בעיני עצמו לנבחר, על רוב (מזרחי־מסורתי) אשר נחשב בעיניו לנבער. בה בשעה השמאל הליברלי הפך לבלתי ליברלי בעליל. בוקר וערב הוא רומס את כבוד האדם, את זכויות האדם, את עקרון השוויון האוניברסלי ואת חופש הביטוי. כי השמאל החדש, השחור, הוא בעצם שמאל אנטי־שמאלי. אין בו אהבת אדם, אין בו אחווה אנושית ואין בו צדק חברתי. אין בו אמפתיה, ספקנות או צניעות. גם באמריקה, גם באירופה וגם בישראל, השמאל השחור חדל להיות תנועה סובלנית בעלת השקפת עולם הומניסטית והיה לדת טוטלית וטוטליטרית. העם, האדם, החוק והאמת קטנים על השמאל השחור. שהרי השמאל השחור יודע כול. והשמאל השחור מעל הכול. שלטונו האלים של השמאל השחור הוא הוא הדמוקרטיה.
בא בג"ץ ואמר: רגע, עותרים יקרים, יש רצון עם. מפגינים נמרצים, יש חוק. יש שכל ישר, יש שיקול דעת, יש מציאות מורכבת. התקינות הפוליטית אינה עשרת הדיברות. יוהרת הבועה אינה תורה למשה מסיני. וחשוב מכול: דמוקרטיה איננה השמאל השחור. דמוקרטיה היא שלטון הרוב, מתן כבוד למיעוט והגנה על זכויות האדם. דמוקרטיה היא שלטון החוק ולא שלטון הטוויטר. דמוקרטיה היא חופש המחשבה ולא האינקוויזיציה של הצדקנות. דמוקרטיה היא הליך הוגן, חזקת החפות, שפיות, הגינות ואנושיות. וכן, למרות הכול דמוקרטיה היא שלטון העם. העם ורק העם הוא הריבון.
כך שהמשמעות של המעשה הנכון, האמיץ והנבון שעשו השבוע אסתר חיות ועמיתיה חורגת בהרבה מעניין ביבי ומעניין ממשלת האחדות. בפעם הראשונה זה שנות דור – בית המשפט העליון ניפץ את תאוריית הקונספירציה של הימין. ובפעם הראשונה זה שנות דור – בג"ץ אמר לשמאל השחור עצור. בכך הוא החזיר לישראל את מה שהיה כל כך חסר כאן: דמוקרטיה ליברלית אמיתית. והוא פתח את הפתח להידברות כלל ישראלית. בדרכו שלו הניח בית המשפט את התשתית לבנייתה של אחדות מהותית אשר לא תיכנע לקנאים מימין ומשמאל. הוא הציע לנו חלופה ערכית ישנה־חדשה אשר תאפשר לישראל להיות סוף־סוף למדינה יהודית־דמוקרטית.