הממשלה היוצאת הייתה ממשלה רעה. חלק ניכר מזמנה וחלק ניכר ממשאביה הוקדשו לשיסוי והסתה. היא הדירה חצי עם ורדפה רבע עם ויצרה אווירה רעילה של פלגנות. על כן אין זה מפתיע שהאירוע הלפני־אחרון של תקופת כהונתה היה איומי רשת מכוערים ומאורגנים על היועץ המשפטי לממשלה. ואין זה מפתיע שהאירוע האחרון של תקופת כהונתה היה שתיקת קברניטיה אל מול האיומים הללו. שתיקה שהביאה אותנו אל תהום תחתיות.
יש לי ביקורת חריפה על האלוף במיל' עו"ד אביחי מנדלבליט. ברור לי שהוא חייב לתת דין וחשבון מלא על השיחה המפורסמת שאיילה חסון חשפה. ואני סבור שאופן טיפולו בפרשות נתניהו, בחקירות נתניהו ובתיקי נתניהו היה בעייתי. אני גם מאמין שזכותו של הציבור לבקר את מנדלבליט ושחובתה של התקשורת לדווח על כל מעשיו – ומחדליו. אבל לעבור בשתיקה על כך שמאיימים על ראש התביעה הכללית במדינת ישראל? לעבור בשתיקה על כך שמהלכים אימים על מערכת אכיפת החוק ועל היועץ המשפטי לממשלה? הנה ראיה ניצחת לכך שממשלתו החמישית של בנימין נתניהו איבדה את העשתונות. הפוליטיקה השבטית העבירה אותה על דעתה. תחושת הנרדפות הפכה אותה לרודפת. היא חדלה להיות ממשלה לאומית המייצגת את כל העם, משרתת את כל האזרחים ומגוננת על מוסדות המדינה. תחת זאת היא הייתה למיליציה של זעם המקדמת בראש ובראשונה את האינטרסים האישיים של העומד בראשה.
אבל העניין הוא לא רק אישי. למרבה הצער, הוויכוח החוקתי והמשפטי במדינת ישראל היה לפצע זהותי. בעיני חלק ניכר מהישראלים, בית המשפט העליון, היועצים המשפטיים ופרקליטות המדינה הם המבצר האחרון של הדמוקרטיה. הם שומרי הסף ושומרי החותם של הנאורות. אבל בעיני חלק ניכר מהישראלים, בית המשפט העליון, היועצים המשפטיים ופרקליטות המדינה הם הבסטיליה של הדיכוי. הם פלוגות הבריונים של עריצות ישנה ושנואה. בשנים האחרונות, ההתנגשות בין שני המחנות הללו חצתה כל קו אדום. היא הייתה למלחמת אחים תודעתית.
השתיקה המבישה של צמרת הליכוד אל נוכח ההסתערות האלימה על מנדלבליט היא בעצם הסלמה של המערכה הזהותית שקורעת את ישראל לגזרים. ההסלמה הבאה תבוא בעוד כשבוע כאשר בירושלים ייפתח משפטו של הנאשם בנימין נתניהו. מאותו רגע ואילך, עוצמת הרגשות של שני המחנות תהיה לסופה של אש. מן הצד האחד יעמדו מי שיחושו שאדם מושחת מנסה להפוך את ישראל לדיקטטורה כדי לא להגיע לכלא, ואילו מן הצד האחר יעמדו מי שיחושו שאליטה מתנשאת משתמשת בהליך פלילי שערורייתי כדי לכפות את השקפת עולמה על העם ולצלוב את מנהיגו.
אם אכן תקום בשבוע הבא, ממשלת האחדות החדשה צריכה לכבות את התבערה. היא אמורה לתקן את הטעויות החמורות של הממשלה הקודמת ולהעלות אותנו על דרך אחרת. והיא חייבת להחליף את רוח ההסתה והשנאה ברוח של אחווה ובתרבות של שיחה. אבל בישראל לא יהיה פיוס לאומי אמיתי ללא פיוס משפטי. השסע הפנימי לא יתאחה אם לא נדע לנקות את הפצע הזהותי ולחבוש אותו. על כן מה שממשלת נתניהו־גנץ חייבת לעשות מיד הוא להשיק תהליך של הידברות בין האסכולה המשפטית האקטיביסטית לבין האסכולה המשפטית השמרנית. עליה להקים מועצה עליונה של משפטנים ואישי ציבור בכירים אשר אי אפשר לערער על סמכותם המקצועית והמוסרית. פרופ' אהרן ברק מזה ופרופ' דניאל פרידמן מזה. דורית ביניש, רות גביזון, ידידיה שטרן, מני מאוטנר, משה נסים, ציפי לבני. והמועצה תנסה להגיע לאמנה שתסדיר את היחסים בין הרשויות. תתחם את הגבולות. תגדיר את הראוי והבלתי ראוי. ואגב כך תיצור כאן גם אקלים רגשי אחר וגם מערך מוסדי אחר אשר יסיימו את המאבק האלים בין השבטים.
השתיקה של הממסד הפוליטי אל מול ההתנפלות הברוטלית על היועץ המשפטי לממשלה הייתה רועמת – ומצמררת. על כולנו להקשיב לה, להתבונן בה – ולהיבהל. היא מדליקה נורה אדומה של אזהרה. והיא מסמנת קו שחור תחתון. מנקודת השפל הזאת, חובה על כולנו לעלות.