המהפך הראשון התרחש בתשל"ז: 17 במאי 1977. בניגוד לכל הציפיות, הליכוד של מנחם בגין הצליח לזכות בניצחון מכריע (43 מנדטים מול 32 של המערך) אשר שינה לעד את פניה של מדינת ישראל. כחודש אחר כך הוא הקים את הממשלה הלאומית־דתית־חרדית הראשונה. אבל באופן מפתיע, המהלך ההיסטורי הראשון שיזמה ומימשה ממשלת הימין היה שלום. בגין לא קידם התפשטות טריטוריאלית אלא התכווצות טריטוריאלית דרמטית: הוא ויתר על 61 אלף הקילומטרים הרבועים של חצי האי סיני. בה בשעה הוא נשא על נס את חשיבותה ואת עצמאותה של מערכת המשפט – ואפשר לה להתחזק. הוא התייחס בכבוד ובהערכה אל שירות המדינה – והעצים אותו. לשב"כ הוא הורה לחדול מעינויים ולשמור על זכויות האדם. אף על פי שמינה איש ימין מתון (טומי לפיד) לראש רשות השידור – הוא התייחס ביראת כבוד גם אל התקשורת הישראלית שהרבתה לבקר אותו.
נכון, מפקד האצ"ל ומנהיג תנועת חרות הניח למפא"יניק אריאל שרון להקים עשרות יישובים ביהודה ושומרון. אבל פרט לכך הוא נזהר מאוד מלקדם מהלכים ימניים מובהקים ושנויים במחלוקת. הוא גם לא פירק את מוקדי הכוח הוותיקים של הממסד הישן. מכיוון שלמנחם בגין היה חשוב להפריך את דימוי הדמון שהוצמד לו, הוא עשה כל מאמץ כדי להיזכר כאיש של שלום, כבוד, דמוקרטיה וממלכתיות. רק אחרי חמש שנים בשלטון הוא העז ליזום מהלך אסטרטגי ניצי מובהק (מלחמת לבנון), שהסתיים באסון והוביל אל הסיום הטרגי של שלטונו.
בארבעים וחמש השנים שחלפו מאז המהפך הראשון כיהנו בישראל שלושה מנהיגי ליכוד נוספים (יצחק שמיר, אריאל שרון, בנימין נתניהו) שעמדו בראשן של כמה וכמה ממשלות ימין וממשלות אחדות לאומית. אבל בכל התקופה הארוכה הזאת המחנה הלאומי לא הצליח לשבור את הדפוס שהתקבע במהלך שנות הכהונה של בגין. הימין אף פעם לא מימש באופן מלא את המנדט שניתן לו. הוא מעולם לא הכריע את הממסדים שריסנו אותו. הוא השלים בפועל עם מצב שבו יש בישראל חלוקת סמכויות בין ממשלה שמרנית נבחרת ובין מוקדי כוח ליברליים שמאזנים ומגבילים אותה.
מכאן החשיבות ההיסטורית של המהפך השני: מהפך תשפ"ג. ב־1 בנובמבר 2022 זכה נתניהו בניצחון מכריע שעומד שוב לשנות את פניה של מדינת ישראל. בשבוע הבא הוא יקים ממשלה לאומית־דתית־חרדית שתהיה שונה מכל ממשלה שאי פעם משלה כאן. וכפי שבגין הפתיע בשלום עם מצרים, ביבי ינסה להפתיע בשלום עם סעודיה.
אבל בכך יסתיים הדמיון בין השניים. כי מה שממשלת סמוטריץ'־בן־גביר־דרעי־גולדקנופף תעשה יהיה ההפך המדויק ממה שעשתה ממשלת בגין־ויצמן־דיין. הפעם מערכת המשפט תרוסק. הפעם שירות המדינה יעוקר. הפעם התקשורת תאולף. ההנחיות לשב"כ – ולמשטרה ולצה"ל – לא יהיו לשמור על זכויות האדם אלא להפעיל אגרוף ברזל. סוף־סוף, אחרי חצי מאה של תסכול, לימין תהיה ממשלה שתממש סדר יום של כוח, כוח ועוד יותר כוח.
כך שמהפך תשפ"ג אינו רק התקוממות נגד יאיר לפיד, נפתלי בנט, בני גנץ, אסתר חיות, גלי בהרב־מיארה ובן כספית. מהפך תשפ"ג הוא התקוממות נגד מנחם בגין. רעידת האדמה הפוליטית המתרחשת לנגד עינינו אומרת דבר פשוט: נמאס. נמאס מהג'נטלמניות ומהממלכתיות ומהדמוקרטיה הליברלית של בגין. נמאס מהאיזונים, מהבלמים ומהנימוסים. נמאס מהעכבות, מהמגבלות ומהגבולות. מכאן ואילך הרוב יממש את עצמו עד הסוף. הימין יעשה במדינה ככל העולה על רוחו. המהפך שלא התממש כהלכה ב־1977 יתממש עד תום ב־2023.
דובריה הרשמיים והלא רשמיים של הממשלה ה־37 מדברים בזלזול ובביטול על התבהלה שהיא מעוררת בשמאל, במרכז ובימין המתון. הטיעון החזק שלהם הוא העבר: הלא גם ממשלתו הראשונה של בגין עוררה תבהלה דומה. רבים חששו שהיא תביא מלחמה או חרם מדיני או קריסה דמוקרטית. והנה, בגין נבחר ומשל והשמיים לא נפלו. כך גם קרה כאשר שמיר, שרון ונתניהו החליפו אותו.
אבל הטיעון החזק לכאורה אינו מחזיק מים – בדיוק מפני שמהפך תשפ"ג הוא ההפך ממהפך תשל"ז. בצלאל סמוטריץ', איתמר בן־גביר ויריב לוין עומדים לעשות בשנה הקרובה את שבגין ויורשיו לא עשו במשך עשרות שנים. ייתכן שהמהלך הרדיקלי שלהם יעלה יפה – וייתכן שהוא יוביל לאסון. כך או כך, מה שהיה לא יהיה עוד. לכן מומלץ עכשיו לחגור את חגורות הבטיחות. מהפכה משטרית שלא הייתה כמוה עומדת להטיס את ישראל אל תוך סערה שלא נראתה כאן אי פעם.