עם פרוץ המגפה כתבתי את הדברים הבאים: למשבר הכלכלי העולמי אשר יבוא בעקבות הקורונה, עלולה להיות השפעה מרחיקת לכת. הוא עלול לסיים באופן טרגי את המאה האמריקנית. האומה אשר עלתה לגדולה בתום מלחמת העולם הראשונה, כאשר השפעת הספרדית השתוללה בכל רחבי תבל, עלולה לרדת מגדולתה בעקבות חוסר יכולתה להתמודד עם מגפת הקורונה. לאמריקה 2020 אין הנהגה לאומית רציונלית ומערכת פוליטית מתפקדת. לאמריקה 2020 אין מערכת בריאות ציבורית יעילה. ובאמריקה הנוכחית אין סולידריות חברתית ואין אתוס משותף. לאמריקה הנוכחית אין את התשתית הערכית שאפשרה לה להתאושש מהשפל הגדול, לנצח במלחמת העולם השנייה, לנצח במלחמה הקרה ולעצב את העולם. על כן, בפעם הראשונה מזה מאה שנה, ארה"ב איננה מובילה את המאבק של האנושות נגד אסון עולמי. להפך. סביר להניח שאמריקה תהיה הקורבן העיקרי של האסון. המגפה של 2020 תכה בה, תחשוף את ערוותה ותוכיח לכולנו שהמאה האמריקנית הסתיימה.
הדברים הללו נכתבו בראשית מרץ. ג'ורג' פלויד היה עדיין בחיים. השוטר הרוצח ממיניאפוליס היה סתם שוטר. איש לא יכול היה להעלות בדעתו שבמאה ערים אמריקניות יונהג עוצר, וכי חלונות הראווה של חצי מנהטן ייחסמו בלוחות מגן. אבל כל מי שהכיר את אמריקה ידע שבגיל 244, מחלות הרקע שלה קשות. לי עצמי היה ברור שארה"ב תמצא את עצמה ביחידה לטיפול נמרץ, מונשמת. היה זה בלתי נמנע שהנגיף הזעיר יחשוף את העובדה שפתולוגיה עמוקה אכלה זה שנים את מי שהייתה פעם מעצמת־על מעוררת השראה.
כך שמה שאנחנו רואים כעת בלוס־אנג'לס, בשיקגו ובוושינגטון איננו אך ורק מחאה (מובנת וצודקת) נגד המשטרה, הגזענות ונשיא ערל לב. מה שאנחנו רואים כעת בפילדלפיה, באטלנטה ובניו־יורק איננו רק פרק חדש ונורא ביחסים המעוותים בין לבנים לשחורים בצפון אמריקה. מה שאנחנו עדים לו הוא התפרצות אלימה של המחלה האמריקנית. המפגינים ברחובות, הבוזזים בלילות והמשמרות של המשמר הלאומי בחוצות – הם תסמינים אשר מעידים על כך שארה"ב נמצאת במצב של קריסת מערכות. היא איבדה את שיווי המשקל הפנימי שלה ואיבדה את העוצמה הפנימית שלה. אמריקה איבדה את דרכה.
מה היא המחלה האמריקנית? שילוב קטלני של שני תהליכים קטלניים. מצד אחד, מאז 1980, הקפיטליזם האמריקני הפך לקפיטליזם דורסני אשר שוחק את המעמד הבינוני, רומס את מעמד העובדים ושולל ממרבית האמריקנים את תחושת הביטחון, הרווחה והאושר. אין יותר חלום אמריקני, אין יותר מוביליות חברתית ואין את הידיעה שחיי־ילדיי־יהיו־טובים־מחיי. ריכוז הון אימתני ופערים חברתיים בלתי־נסבלים הפכו את אמריקה היציבה והמייצבת של טרומן וקנדי לאמריקה הקרועה והפרועה של טראמפ.
מצד שני, הרוח האמריקנית השתנתה. התפוררו הערכים של אחריות אישית, הגינות מקצועית, שייכות קהילתית, לכידות לאומית, עבודה קשה ואמונה בעתיד. את השמרנות הישנה החליף פופוליזם לאומני, את הליברליות הישנה החליפה פוליטיקה של זהויות ואת הקומונסנס הישן החליפה תקינות פוליטית אווילית. בעוד שהשיטה חדלה להעניק לצעירים אמריקנית את המינימום, צעירים אמריקנים רבים התחילו לצפות למקסימום. בעוד שהסדר הכלכלי־חברתי חדל לספק צדק חברתי כלשהו, אצל דור־האלף־השלישי נוצרו ציפיות לצדק חברתי מוחלט. ובפער בין שני המפלסים הללו נוצר זעם. והתפתחה תרבות של זעם. אשר הקורונה ומחדלי הקורונה העצימו מאוד. ואשר הרצח המשטרתי במיניאפוליס הפך לסופה של אש.
כך שכעת ארה"ב נמצאת על פרשת דרכים. המהומות הן גם צפירת אזעקה וגם קריאת השכמה. הן אומרות לרפובליקנים שהמדיניות הניאו־ליברלית של רייגן כשלה ופוליטיקת השיסוע של טראמפ כשלה והשילוב של שתיהן עם גזענות מסכן את הליבה של הזהות האמריקנית. והן אומרות לדמוקרטים שהרדיקליות הרעיונית של השמאל הפכה למסוכנת; היא מקעקעת את הגדולה האמריקנית. אם הרפובליקאים לא יחזרו לערכי אייזנהאואר והדמוקרטים לא יחזרו לערכי רוזוולט, אמריקה תלך מדחי אל דחי.
אבל גם על ישראל להתעורר. במשך יותר מדי שנים הערצנו את אמריקה וסגדנו לאמריקה. הימין אימץ את דת השוק החופשי והשמאל את תרבות המחאה וההתחסדות. על כן, כאשר המופת האמריקני קורס לנגד עינינו, על כולנו להתפכח. ועלינו להיפרד מהנטייה הנפסדת להתבטל בפני אמריקה ולחקות אותה. הגיע הזמן לנתץ את עגל הזהב של האמריקניזציה. והגיעה השעה לשוב אל ערכי היסוד שלנו, הישראלים.