במשך שנים רבות ישראלים רבים העריצו את ולדימיר פוטין. מכיוון שסלדו ממה שנתפס בעיניהם כחולשה של נשיאי ארה"ב – ברק אובמה וג'ו ביידן – הם העריצו את מה שראו כעוצמה של הנשיא הרוסי. מכיוון שהתקוממו נגד התקינות הפוליטית של השמאל המערבי, הם התמכרו לכוחנות המציאותית לכאורה של הקרמלין. איש הקג"ב לשעבר נתפס כאן כגבר־גבר. לצייד הנמרים הסלאבי חשוף החזה יוחסו תכונות המנהיגות החסרות כל כך למנהיגות האמריקנית והאירופית: תחכום, אומץ לב, נחישות והחלטיות. ההנחה המקובלת בישראל הייתה שהצאר של המאה ה־21 הוא אלוף בבנייה של כוח ובהפעלה של כוח. פוטין נחשב לשחקן שחמט מעולה הקורא את המפה היטב, יודע להכות את יריביו – ולנצח.
לפולחן פוטין בישראל היו שורשים עמוקים. הוא נבע מהתנגדות לעולם הליברלי הגלובלי החדש אשר לא ייחס די חשיבות לדת, למסורתיות ולמדינת הלאום. הוא נבע מביקורת על הקהילה הבינלאומית שלא ידעה להתמודד עם הברוטליות והאכזריות של המזרח התיכון. הוא נבע מתחושה לא מוצהרת שהדמוקרטיות בנות זמננו מנוונות ושהדמוקרטיה עצמה היא חולשה. ישראלים רבים שהתרחקו נפשית מהערכים הפרוגרסיביים של ניו יורק, וושינגטון וסן־פרנסיסקו נשאו עיניים למוסקבה. החלופה הרוסית למערב נראתה להם חלופה לאומית חזקה ומרשימה.
ואז בא 24 בפברואר 2022. ולדימיר פוטין התנפל על אוקראינה בהנחה שהיא תקרוס בתוך ימים ספורים, ובהנחה שהמערב המנוון לא יגן עליה ולא יגן על עצמו, ובהנחה ששום כוח אמריקני או אירופי לא יוכל לעמוד בדרכו של הצבא הרוסי הגדול. אלא שבתוך כשבוע, שלוש ההנחות של השחמטאי מהקרמלין הופרכו. בניגוד להערכתו של פוטין, העם האוקראיני התגלה כעם בעל זהות לאומית מוצקה שנאבק בחירוף נפש על עצמאותו וחירותו; המערב התגלה כבעל יכולת לנהל נגדו מלחמה כלכלית עוצמתית וקטלנית; והצבא הרוסי הגדול התגלה כמסורבל, מגושם – וחלש. במקום שקייב תיפול ללא קרב, מוסקבה היא זאת שנקלעה למצוקה. במקום שתיחשף ערוותה של אירופה הדמוקרטית, נחשפה ערוותה של רוסיה הטוטליטרית. במקום שפוטין יוכיח שהוא מאצ'ו־מאצ'ו, זלנסקי הוכיח שהוא מנהיג־מנהיג.
כך שמה שנחשף לנגד עינינו במרץ 2022 הוא לא רק כישלון אסטרטגי, מדיני וצבאי של הרוסים, אלא הכשל העמוק של משטר פוטין ושל מודל פוטין. ברמה אחת מתברר שבמקום שיש בו רודנות אין חשיבה עניינית ופתוחה, ולכן יש ניתוק מהמציאות וקריאה שגויה של המפה. ברמה השנייה מתברר שבמקום שיש בו עריצות, לחיילים ולקצינים אין מוטיבציה גבוהה להילחם ולשרת את המולדת המדכאת אותם. ברמה השלישית מתברר שבמקום שיש בו שלטון אוליגרכים אין כלכלה מתקדמת שיכולה לממן מאמץ מלחמתי משמעותי ולבסס גדוּלה של אומה.
למען האמת, הפתעת אוקראינה לא אמורה להפתיע. רוסיה היא המדינה הגדולה בעולם – טריטוריאלית. היא עשירה מאוד במשאבי טבע והאוכלוסייה שלה משכילה והצבא שלה ענק והארסנל הגרעיני שלה עצום. ובכל זאת, הענק הרוסי הוא גמד כלכלי. התמ"ג לנפש של המעצמה־לכאורה הוא כרבע מהתמ"ג לנפש בישראל. מדוע? מפני שהשלטון במוסקבה מושחת, ומפני שברוסיה אין חירות, ומפני שהמונרכיה של פוטין רקובה מיסודה. וכאשר אין חופש ואין מִנהל תקין ואין שלטון חוק ואין אמון במוסדות – אין שגשוג ואין עוצמה. המדינה שהייתה אמורה להיות מובילה עולמית, היא בפועל מדינה כושלת ונחשלת.
המסקנה ברורה: אם רוסיה הייתה רוסית־דמוקרטית היא לא הייתה מסתבכת באוקראינה כפי שהסתבכה. אם רוסיה הייתה רוסית־דמוקרטית היא הייתה חזקה לאין שיעור. כי במאה ה־21 דמוקרטיה היא לא רק עניין ערכי חיוני, אלא תנאי יסוד לקיומה של עוצמה לאומית.
הישראלים חייבים ללמוד את הלקח הזה. והחלק בימין הישראלי שהעריץ את פוטין חייב להודות בטעותו ולהפנים את האמת הבסיסית הזאת. כוחנות אינה כוח. תוקפנות אינה כוח. ריכוז הון אימתני שממוטט את האמנה החברתית ושוחק את תחושת האחווה הלאומית אינו כוח. מנהיג חזק שהורס את שלטון החוק ואת הממלכתיות אינו כוח. רודנות אינה כוח ועריצות אינה כוח ולאומנות חסרת רסן אינה כוח. כדי שהמדינה היהודית תהיה יהודית וכדי שהמדינה היהודית תהיה עוצמתית היא חייבת להיות דמוקרטית.