ארי שביט | יש שתי ישראל והגיע הזמן שנבחר בישראל הנכונה ארי שביט

יש שתי ישראל והגיע הזמן שנבחר בישראל הנכונה

מאמרים / כאן ועכשיו / יש שתי ישראל והגיע הזמן שנבחר בישראל הנכונה

ישראל הפוליטית לא נפעמת מול מה שבנתה כאן ישראל האמיתית, ולא מודעת למה שעלול לקרות

אם לא הבנו זאת עד עכשיו, כדאי שנבין זאת עכשיו: יש שתי ישראל. ישראל אחת היא ישראל האמיתית. ישראל של בני אדם שאין כמוהם בעולם. ישראל של ערבות הדדית שאין כמוה בתבל. ישראל של יותר מנת משכל לקילומטר רבוע מאשר בכל מקום אחר תחת השמש. ישראל של יצירתיות וחדשנות ומצוינות. ישראל של אנושיות ושל משפחתיות וקהילתיות. ישראל של אהבת חיים ואהבת אדם ואהבת עם. ישראל של חום וישראל של חברות ואמפטיה וישראל של קרבה. ישראל של נתינה וישראל של הקרבה וישראל של גבורה. ישראל של מפגש פורה בין מזרח למערב. ישראל של מסורתיות ומודרניות, חירות ולאומיות, אינדיבידואליזם ומחויבות לכלל. ישראל שמשלבת בין כל המופלא במסורת היהודית ובין כל המרשים בתרבות העולם. ישראל שהקיצוניות זרה לה, ומה שמדריך אותה הוא מעשיות חיובית. ישראל שמתמרנת במציאות אכזרית אבל שומרת תמיד על קשר עין עם היעד. ישראל שיודעת למצוא פתרון כמעט לכל בעיה. ישראל שיודעת שלא קלה היא דרכנו, אבל נפסע בה עד שנגיע אל הפסגה. ישראל של אחווה. ישראל של תבונה. ישראל של שייכות, משמעות ותקווה.

אבל ישראל האחרת היא ישראל הפוליטית. ישראל שבה אדם לאדם זאב ושבט לשבט חיית טרף. ישראל מתקוטטת ומפלגת ומתפלגת. ישראל מאשימה ושיפוטית וחומצתית ונרגנת. ישראל שכולה כתות־כתות ומפלגות־מפלגות ואגו־אגו. ישראל של להקות ציידים הצדות אלה את אלה. ישראל של קנאות וקיצוניות, והאמת שלי מעל האמת שלך. ישראל של צרות עין וישראל של צרות אופקים וישראל של אנוכיות וציניות. ישראל של המטרה (האישית והמגזרית) מקדשת את כל האמצעים. ישראל של אין דין ואין דיין ואין כללי משחק. ישראל של אין מורא ואין בושה ואין גבול. ישראל של קריצת עין, של קומבינה ושל עיגול פינות. ישראל חסרת מנהיגות, חסרת מדיניות וחסרת אסטרטגיה. ישראל ללא סמכות, ללא משמעת וללא ארגון. ישראל שההנהגה הלאומית שלה בלתי ראויה, המערכת הפוליטית שלה מסואבת והזירה הציבורית שלה מורעלת. ישראל שהממלכתיות שלה התפוררה, שירות המדינה שלה בקריסה ורוח רעה נושבת בבירתה. ישראל שאיבדה את דרכה. ישראל שבמו ידיה מפרקת את עצמה.

ישראל האמיתית היא פלא. היא שהעלתה אותנו מגיא ההריגה של השואה אל עצמאות, ריבונות וקיום ייחודי. היא שאפשרה לנו לשרוד ולשגשג כאן נגד כל הסיכויים. היא שהעניקה לנו את הכוח לעמוד במלחמת מאה השנים ולשתול כאן נווה מדבר של חיים. היא שהקימה בארץ את עולם המדע ואת עולם התורה ואת החקלאות וההתיישבות והתעשייה וההשכלה הגבוהה. היא שהעמידה כאן דור אחרי דור של חלוצים חדשים ויזמים ובונים. ואחרי הטבח של 7 באוקטובר – היא שליכדה אותנו וחישלה אותנו והפיקה מתוכנו את העוצמה והגבורה. היא שהפכה כאן בן־לילה עם ככל העמים לעם של גיבורי־על. היא שאפשרה למי שאפשרה להוציא אל הפועל מבצע דמיוני כמו זה שבוצע השבוע בלבנון. ישראל האמיתית היא נס גלוי.

אבל ישראל הפוליטית מחבלת באופן שיטתי ומתמיד בפלא. פעם אחר פעם היא מורידה אותנו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. כי בישראל הפוליטית אין יראת קודש ואין חרדת קודש. היא לא עומדת נפעמת אל מול כל מה שנעשה כאן ונבנה כאן באופן מופלא כל כך. היא לא זוכרת את היצירתיות, הגאונות, הדם, היזע והדמעות שאפשרו לכל זה לקום ולהיות. היא גם לא מודעת למה שעלול לקרות. אין בה הרכנת ראש בפני החטופים והמפונים והפצועים והחללים. בגסות רוח שלא תתואר היא מרשה לעצמה לנהוג בהפקרות ולסכן את עצם הקיום.

המסקנה ברורה: אם חפצי חיים אנחנו עלינו להוביל את ההתקוממות הגדולה של ישראל האמיתית נגד ישראל הפוליטית. המאבק איננו בין ימין, מרכז ושמאל. המאבק הוא בין כל הטוב שבנו ובין כל שהשתבש. המאבק הוא בין האמת המדהימה שבנו ובין הפוליטיקה הקלוקלת האוכלת בנו בכל פה.

על כן, כבר עתה, בשעה שאנחנו מנהלים מלחמה קיומית, עלינו לחולל שינוי דחוף ועמוק בכל מערכות המדינה. ומיד אחרי המלחמה – תיקון. החלפתה של המערכת הפוליטית כולה במערכת חדשה שתהיה ראויה לעם הייחודי הזה ולמדינת הנס הזאת.