הנה החדשות מאמריקה: דווקא בשבוע שבו דונלד טראמפ הכריז על ריצתו לנשיאות, עידן טראמפ הסתיים. בבחירות אמצע־הכהונה אמורה לנצח המפלגה הנמצאת באופוזיציה. כך קרה ברוב בחירות הביניים שנערכו בשמונים השנים האחרונות, וכך היה אמור לקרות ביתר שאת במערכת הבחירות הנוכחית. משבר כלכלי, אינפלציה גבוהה ונשיא חלש היו אמורים לגרום לכך שהדמוקרטים יפסידו למעלה מארבעים מושבים בבית הנבחרים, ולפחות ארבעה מושבים בסנאט. הגל האדום שהיה אמור לשטוף את אמריקה היה אמור להעניק לרפובליקנים רוב ענק בבית התחתון ורוב מוצק בבית העליון. אבל לא זה מה שקרה. בבית הנבחרים מפלגתו של דונלד טראמפ זכתה ברוב דחוק, בעוד שמפלגתו של ג'ו ביידן שמרה על השליטה בסנאט.
כתוצאה מכך רבים וטובים בימין האמריקני מתקוממים לראשונה נגד מי שהיה הנשיא ה־45 של ארה"ב. כלי תקשורת שמרניים תוקפים אותו בשצף קצף. בכירים שמרנים מסתייגים ממנו ומתרחקים ממנו ומאשימים אותו באחריות לכישלון. על פי סקרים ראשוניים, למושל פלורידה רון דה־סנטיס יש סיכוי מצוין להביס את איל הנדל"ן הפופוליסט. זאת מפני שהרפובליקנים מבינים כעת מה שלא הבינו בעבר: ההשתלטות התוקפנית על בית המשפט העליון אשר גרמה להחלטת איסור־ההפלות של בית המשפט העליון הייתה טעות. היא גרמה למיליוני נשים לנהור לקלפיות ולחסום מועמדים שהיו מזוהים עם טראמפ. גם הפופוליזם הכוחני והאנטי־ממסדי היה טעות. הוא הוביל לניסיון הפריצה הטראומטי אל גבעת הקפיטול ב־6 בינואר 2021, אשר גרם למיליוני צעירים לנהור לקלפיות כדי לעצור את טראמפ ולמנוע חזרה על הסיוט.
שתי הטעויות הללו גרמו לכך שהמפלגה הרפובליקנית כשלה בקלפיות. ולכך שמי שנחשב לנכס הגדול של השמרנות האמריקנית היה לנטל ענק. לפתע פתאום טראמפ נראה האיש של שלשום. הוא פאתטי, הוא מנותק מהמציאות ואין לו שום סיכוי לחזור אל הבית הלבן. ובשתי מילים של עברית עכשווית: הלך עליו. הלך דונלד טראמפ. נגמר.
כדאי לזכור: טראמפ לא היה רק גיבור רפובליקני אלא גם גיבור ישראלי. ניצחונו המפתיע ב־2016 היה בין הגורמים לכך שאת נתניהו המאופק והאצילי של העבר החליף נתניהו חדש, לוחמני ומתלהם. בכירים במערכת הביטחון סגדו לברוטליות של טראמפ. בכירים במערכת הפוליטית העריצו את היעדר התקינות הפוליטית של טראמפ. המונים נמשכו אל הפראות שוברת־הכללים של דונלד הגדול. וכאשר הנשיא הסוער והמסעיר הכיר ברמת הגולן, העביר את השגרירות לירושלים, חיסל את קאסם סולימאני והוביל להסכמי אברהם – ישראלים רבים ראו בו מושיע. הם לא הבחינו בין העבודה הטובה למדי שהוא עשה במזרח התיכון, ובין העבודה הרעה מאוד שעשה באמריקה.
כתוצאה מכך, טראמפ היה לדמות המופת של הימין הישראלי החדש. הוא תרם תרומה של ממש לכך שבצלאל סמוטריץ' החליף את נפתלי בנט, ואיתמר בן־גביר החליף את משה כחלון. בעוד שאת המפלגה הרפובליקנית טראמפ שינה מן היסוד באופן ישיר, את הליכוד הוא שינה באופן עקיף. כך הוא גם עשה לחלק מכלי התקשורת של הימין הישראלי ולחלק מאושיות הרשת הימנים ולשיח הימני בארץ. פתאום השמרנות חדלה להיות שמרנות. פתאום הימין היה למהפכני. את יישוב הדעת המהורהר והזהיר והנרתע משינויים רדיקליים, החליף זעם תוקפני וחסר גבולות המבקש לשנות את הכול ומיד.
כך שהנפילה של טראמפ אמורה לעניין מאוד את שרי הממשלה הטראמפיסטית אשר ככל הנראה תושבע כאן בשבוע הבא. באופן מוזר, עיתוי הניצחון של הימין הישראלי הרדיקלי הוא העיתוי הלא נכון. הרעיונות והמושגים אשר התהוו כאן בשנות טראמפ וברוחו של טראמפ מגיעים לשלטון דווקא ברגע שבו הקסם של טראמפ פג. על כן, בעוד שבארץ הניצחון של הטראמפיזם מוחלט – הוא אינו תואם עוד את רוח הזמן. ובעוד שבישראל אין שום כוח אשר יעמוד בדרכו – אמריקה חוזרת להיות אמריקה אשר לא תוכל לשאת אותו. הולכת ומצטיירת על האופק צלליתו של הקרחון אשר הטיטניק של ממשלת קהלת־בן־גביר מתעקשת להפליג אל תוכו.
כמו טראמפ האמריקני גם הטראמפיסטים הישראלים לא יעצרו באדום. בתוך חודשים ספורים הם יחוללו כאן מהפכה משטרית הונגרית. והם יעניקו לחרדים את מבוקשם ולקנאים את מבוקשם וישחקו עד דק את הממלכתיות הציונית. בה בשעה הם ימירו את הביטחון הלאומי המבוסס על אף־35 בהפקרות לאומית של נפנוף באקדחים. אבל אז המציאות תכה בהם אנושות – בדיוק כפי שהיא הכתה בטראמפ. נקווה שהיא לא תכה גם במדינת ישראל.