סוד ההצלחה של טראמפ

הכול פתוח. הכול יכול לקרות. העולם בהפרעה ואמריקה בהפרעה ובחירות 2024 צמודות, מטורללות ובלתי צפויות. בהחלט ייתכן שביום רביעי הבא קמלה האריס תהיה לנשיאת ארצות הברית, אבל סקרי דעת הקהל מראים שהמומנטום של דונלד טראמפ סגר את הפער בינו ובין המועמדת הדמוקרטית. המודל הידוע של הסוקר הידוע נייט סילבר מעניק לנשיא לשעבר סיכוי העולה על זה של סגנית הנשיא הנוכחי. המהמרים נחרצים הרבה יותר: אחרי שלפני חודש העניקו למועמד הרפובליקני 50 אחוזים בלבד, כעת הם מעריכים שהסיכוי שלו לנצח עומד על 65 אחוזים. כך שבין אם טראמפ יזכה או יפסיד, השאלה שנשאלת כבר עתה היא איך זה קרה. איך אדם שניצב בפני ארבעה כתבי אישום פליליים היה לדמות הפוליטית החשובה ביותר בארצות הברית. איך מנהיג שעודד בעקיפין הסתערות אלימה על גבעת הקפיטול היה למועמד המוביל במירוץ לנשיאות של הדמוקרטיה המובילה בעולם. ובקיצור: למה טראמפ?

התשובה הראשונה היא כלכלה. וליתר דיוק: אינפלציה. נתוני המאקרו של עידן ג'ו ביידן אינם גרועים. בארבע השנים האחרונות המשק האמריקני צמח, הבורסות גאו והכלכלה תפקדה באופן טוב למדי. אבל העובדה שבשנים של שלהי הקורונה רמת המחירים עלתה מאוד, גורמת לכך שהאינפלציה (שנבלמה) היא נושא לוהט. מאות מיליוני אמריקנים סובלים היום מבעיה שמיליוני ישראלים סובלים ממנה: יוקר מחיה בלתי נסבל. על כן, אנשי המעמד הבינוני הנמוך שמתקשים לעמוד במחיר של המק־דונלדס שלהם, עומדים להצביע דונלד. הם איבדו את האימון בממשל דמוקרטי שהפקיר אותם כלכלית, ומקווים שאיל הנדל"ן האקסצנטרי יאפשר להם לממש שוב את החלום האמריקני.

התשובה השנייה היא הגירה. וליתר דיוק: ההצפה של צפון־אמריקה במיליוני דרום־אמריקנים עניים ונואשים, שהפכו רבות מעריה של אמריקה לכאוטיות ובלתי בטוחות. הקריסה של הגבול, הקריסה של החוק, והקריסה של הסדר גורמות לכך שחלק גדול מהבוחרים רוצים שינוי דרמטי של מדיניות ההגירה. הם רוצים חומה גבוהה. הם רוצים משטרה חזקה ותקיפה. הם רוצים לגרש ממדינותיהם את המהגרים הבלתי חוקיים שמאיימים על אורחות חייהם. לכן הם יצביעו עבור השריף הגדול טראמפ.

התשובה השלישית היא קמלה האריס. וליתר דיוק: חוסר היכולת שלה לשכנע שהיא ראויה להיות נשיאה. הביוגרפיה של המועמדת הדמוקרטית מרשימה: תובעת כללית של קליפורניה, סנאטורית, סגנית נשיא. גם הפתיחה של הקמפיין שלה הייתה מרשימה. היא שידרה נחישות, אנרגטיות וחיוביות. אבל בשבועות האחרונים האריס לא מצליחה לומר אמירות חדות, ברורות ורלוונטיות. הראיונות שלה חיוורים והרעיונות עמומים. במקום להיות חלופה מוחצת לטראמפ היא מעוררת יותר ויותר סימני שאלה.

אבל להצלחה המפתיעה של דונלד טראמפ יש גם הסבר אחר ועמוק. טראמפ מצליח כיוון שהוא מוביל מרד תרבותי וזהותי נגד העריצות הפרוגרסיבית ששיבשה את דעתה של אמריקה במשך שני עשורים. טראמפ פופולרי כיוון שרבים מהבוחרים מאסו בתרבות פוליטית הסוגדת למיעוטים ומתעלמת מן הרוב. טראמפ זוכה לקשב ולאהדה מכיוון שלעשרות מיליוני אמריקנים נמאס מהאיסור לראות את המציאות כמות שהיא, לחשוב באופן ענייני ולדבר באופן חופשי.

התופעה המעניינת ביותר בתוך התופעה המרתקת של התקוממות־טראמפ היא דפוסי ההצבעה החדשים של חלק מההיספנים, השחורים והערבים. מה שמתגלה כעת הוא שבעוד שהפרוגרס תומך במיעוטים, לא כל בני המיעוטים תומכים בפרוגרס. חלק גדול מההיספנים מאמינים בקפיטליזם או בקתוליות, וערכי ברקלי זרים להם. חלק מהגברים השחורים נוטים למסורת בלתי פמיניסטית בעליל. ואילו מחצית מהערבים חושבים שהם יודעים על טראמפ משהו שהימין הישראלי לא יודע. כך, באופן מוזר, מתהווה האפשרות שדווקא בני מיעוטים יעניקו למועמד הרפובליקני את הניצחון. גם אם רובם יצביעו עבור האריס, די לטראמפ בכך שמיעוט משמעותי מתוכם יחצה את הקווים ויאפשר לו לחולל מהפך.

כאמור: הכול פתוח. הכול יכול לקרות. אבל העובדה שאדם בעל אישיות קיצונית כל־כך והיסטוריה בעייתית כל־כך קרוב כל־כך לבית הלבן פעם נוספת, מעידה על כך שהר הגעש האמריקני מעשן. התהליך הרדיקלי שהפך את הליברליות לפרוגרסיביות הרחיק לכת, וקומם חלק גדול מהחברה האמריקנית. כשהם צריכים לבחור בין טרלול לטרלול – עשרות מיליוני אמריקנים מעדיפים את הטרלול של דונלד טראמפ.