סוד ההצלחה של טראמפ: האמת

אי אפשר להגזים בחשיבות הניצחון הסוחף של דונלד טראמפ בבחירות 2024. איל הנדל"ן מפלורידה שוב שיטה בסוקרים ובעיתונאים ובפרשנים, וזכה להרבה יותר קולות מהצפוי. הנאשם בפלילים ממנהטן שוב היכה את כל האליטות שהיו נחושות לבלום אותו. כמו ב־2016, המנהיג הפופוליסטי גבר על כל המחסומים אשר עמדו בדרכו אל הבית הלבן. אבל הפעם הניצחון לא היה ניצחון כחוט השערה אלא ניצחון מוחץ. הפעם טראמפ זכה בקולותיהם של רוב האמריקנים, בכל המדינות המתנדנדות, בסנאט ואולי גם בבית הנבחרים. הוא צבע את אמריקה באדום, והוא היה לנשיא שכוחו חסר גבולות. אל מול דונלד טראמפ אין היום בלמים ואין איזונים והוא יכול לעשות בארצו כרצונו.

איך זה קרה? איך התחוללה רעידת אדמה פוליטית, רעיונית ותרבותית כל כך עמוקה? איך התממש תרחיש שעבור מחצית מהאמריקנים הוא סיוט ועבור המחצית האחרת הוא חלום? בשבוע שעבר נכתב בעמוד זה שארבעה גורמים העצימו את דונלד טראמפ במערכת הבחירות הנוכחית: אתגר ההגירה, בעיית האינפלציה, חולשתה של האריס והטרלול של הפרוגרס. אבל במבט לאחור על העשור הפוליטי הסוער והמסעיר של הנשיא הנבחר, ברור שביסוד ההצלחה הבלתי נתפסת שלו עומדת עובדה נוספת ומכרעת: בעוד שטראמפ לא מדייק בעובדות הוא אומר אמת, ואילו יריביו מדייקים בעובדות אבל אינם אומרים אמת.

האמת הראשונה שטראמפ ראה הייתה השקיעה של אמריקה. כשהמיליארדר נכנס לזירה הפוליטית, עידן ברק אובמה נראה היה כעידן של רווחה ושגשוג. הכלכלה צמחה, הבורסות גאו, ובניו־יורק וקליפורניה החיים היו מתוקים. אבל הדונלד הגדול בא ואמר שבין החוף המזרחי לחוף המערבי אמריקה בצרות. יוקר המחיה בלתי נסבל, המעמד הבינוני נשחק והחלום האמריקני נסדק. טראמפ אִתגר את הקונצנזוס כשטען כי מתחת לפני הזוהר, האומה האמריקנית נקלעה למצוקה קשה ולחולשה עמוקה והיא זקוקה לבנייה מחדש.

האמת השנייה שטראמפ ראה הייתה העלייה של סין. כאשר שחקן הגולף מפאלם־ביץ' התחיל לעשות את דרכו לוושינגטון, הבירה האמריקנית לא הייתה מודעת לכך שבייג'ינג עושה לה בית ספר. במשך עשורים ארוכים, המעצמה הסמכותנית העולה ניצלה לרעה את הליברליות הכלכלית של המעצמה הדמוקרטית השוקעת. באופן שיטתי היא השתלטה על שווקיה של אמריקה והציפה אותה במוצרים זולים. טראמפ היה המנהיג הפוליטי הראשון שאמר כי המלך הוא עירום והציע גישה שונה, תקיפה ותוקפנית, כדי להגן על אמריקה מפני סין.

האמת השלישית שטראמפ ראה הייתה אובדן השליטה על ההגירה. הוא ידע שהגבול הדרומי של ארצות הברית פרוץ. הוא הבין שעשרות מיליונים בדרום אמריקה עושים את דרכם אל צפון אמריקה. הוא טען שהממסד הליברלי איננו מתמודד עם תופעה דמוגרפית־כלכלית ענקית שמאיימת על זהותה, צביונה ויציבותה של אמריקה. טראמפ היה למנהיג הפוליטי היחיד שראה את פיל ההגירה פולש לחדר, ודרש לסלק אותו משם באופן החלטי ומיידי.

האמת הרביעית שטראמפ ראה היא הריקבון האינטלקטואלי והמוסרי של האליטה האקדמית־תקשורתית. הקיץ שבו המועמד הפופוליסטי עלה לגדולה היה הקיץ שבו אמריקה עסקה באופן כפייתי בנושא הגורלי של שירותים למגדר השלישי. שירותים למגדר השלישי הם בסדר גמור, אבל היה דבר־מה פתולוגי באופן הכפייתי שבו עיתונים ואוניברסיטאות החלו לעסוק בתופעות שוליים ובזכויות מיעוטים, בעוד שהן מתעלמות מהזכויות של הרוב, מהמצוקות של הרוב ומהצרכים הבסיסיים של הרוב. טראמפ היה למנהיג הפוליטי המוביל שהיה בו די אומץ לב לקרוא תיגר על עולם המושגים המעוות של התקינות הפוליטית, ולדרוש מאמריקה לחזור אל המציאות.

כך שביסוד ההצלחה של הנרקיסיסט הגדול מכולם עומד סוד אחד פשוט: האמת האסורה. היכולת לראות אמת אסורה והיכולת לדבר על אמת אסורה והיכולת להתמודד איתה. האמריקנים הפנו עורף לאליטות שלהם ונהרו אחרי מנהיג רב פגמים וחסר עכבות מפני שהם חשו שהוא מעז להיישיר מבט אל מציאות שהממסד מסרב להודות בקיומה. אחרי שהם איבדו את האמון בממסד הממשלתי, בממסד האקדמי ובממסד התקשורתי – הם פנו אל הפופוליסט הפרוע אשר דיבר על החיים עצמם ועל העולם כמות שהוא. כך נולד השבוע עידן חדש. אחרי שטראמפ זיהה נכונה את האיום על המערב וזיהה נכונה את החולשה של המערב, מוטלת עליו משימת הענק של הצלת המערב. בהצלחה לכולנו.