עו"ד בועז בן־צור הוא אחד הפרקליטים המובילים והמוערכים בישראל. אבל העבודה שהסנגור מספר אחת של הנאשם מספר אחת עושה בחודשים האחרונים בבית המשפט המחוזי בירושלים הופכת אותו להרבה יותר ממשפטן רגיל. שבוע אחר שבוע, בן־צור שולף קלפים מבסיסו של מגדל הקלפים ההזוי שבנו המשטרה והפרקליטות בפרשת תיק 4000. יום אחר יום הוא פורם את מארג העלילה של "פרשת השוחד החמורה בתולדות המדינה". את מלאכת הביקורת החיונית שמח"ש (המוחלשת) לא מסוגלת לעשות מול המשטרה, והילה גרסטל (המודחת) לא יכולה לעשות מול הפרקליטות – עושה עורך דין פרטי מוכשר אחד.
התמונה שבן־צור חושף מול עינינו בחקירות הנגדיות שלו היא מצמררת. לפי חומר הראיות ולפי עדותו של עד המדינה העיקרי שלמה פילבר, ההצעה שפילבר יהיה עד מדינה, יפליל ראש ממשלה מכהן ויביא להדחתו הוגשה לו זמן רב לפני שהיועץ המשפטי לממשלה אישר כחוק לפתוח בחקירה פלילית נגד נתניהו. לפי עדות אחרת של פילבר, תחושתו היא שכל מי שעבד עם ראש הממשלה נתניהו היה מועד לכך שיתפרו לו תיק. לפי עדות שלישית שמסר במשטרה עד המדינה מספר אחת, חקירות נתניהו דמו לתוכנית הטלוויזיה "המרוץ למיליון": הנחקרים והנאשמים ידעו שמי שיזכה בפרס הגדול הוא מי שיביא את קרקפתו של ביבי.
כדאי לעמוד לרגע על משמעותן הדרמטית של העדויות הללו. חוק יסוד הממשלה מחייב שחקירה פלילית נגד ראש הממשלה תיפתח אך ורק אחרי שהיועץ המשפטי לממשלה יאשר אותה. לחוק יש היגיון עמוק: הוא נועד למנוע את האפשרות שלובשי מדים יחוללו פוטש נגד נבחרי העם. תכליתו למנוע את התרחיש שבו מדינה דמוקרטית הופכת למדינת משטרה.
כבר בדצמבר 2020 הגיש עו"ד בן־צור לבית המשפט מסמך מפורט שהצביע על האפשרות שגורמי אכיפת החוק עברו על החוק החיוני הזה, ויזמו מהלכי חקירה נגד נתניהו לפני שהיועץ המשפטי לממשלה אישר אותם. אבל כעת באות הראיות החדשות ובאה עדותו של עד המדינה המרכזי ומוכיחות באופן חד־משמעי שחוקריו של פילבר הציעו לו להפליל את נתניהו שלושה חודשים לפני שאביחי מנדלבליט אישר לחקור את ראש הממשלה. הצעה דומה הם הציעו באותו מועד גם לשאול אלוביץ'. אם זה אכן המצב – הפרקליטות, המשטרה והרשות לניירות ערך הפרו חוק יסוד באופן בוטה. וחוק היסוד המסוים שהפרו הוא בדיוק החוק שנועד להגן על אזרחי ישראל מפני עוצמת השררה שבידיהן ומפני יכולתן לעשות שימוש לרעה בכוחן.
כותב שורות אלה מוקיר ומכבד את שלטון החוק. הוא לא מעלה בדעתו שחוקרים ברשות לניירות ערך, קצינים חוקרים במשטרה ופרקליטים מלווים במשרד המשפטים עשו בכוונה תחילה מעשה זדוני. גורמי האכיפה בישראל אינם מושחתים ואינם נשלטים בידי איזו כת סודית של השמאל. הם פעלו בתום לב ומתוך כוונה לשרת את הצדק, האמת וטובת הכלל.
אבל מה שעו"ד בן־צור מוכיח לנו – שבוע אחר שבוע – הוא שגורמי האכיפה נהגו בעניין נתניהו ברשלנות בלתי נסלחת. הם ניהלו בחובבנות תהליך שחייב מקצועיות מוחלטת ודיוק של קרן לייזר. לכן, בבלי דעת, הם זיהמו את החקירה שהם עצמם ניהלו.
כך שאת המתרחש באולם בית המשפט של השופטת רבקה פרידמן־פלדמן ושל השופטים משה בר־עם ועודד שחם אי אפשר לטאטא עוד אל מתחת לשטיח. גם אי אפשר לחכות שנתיים-שלוש עד שתסתיים ההתדיינות המעמיקה והמלומדת. די בעובדות שחשפה ההגנה ושהתביעה לא הכחישה כדי להבין שדבר מה השתבש במערכת הצדק שלנו. מרמה? אולי. הפרת אמונים? נראה. שוחד? ספק רב. נתניהו התנהג באופן קלוקל ונהג ביוהרה ועשה טעויות רבות – אבל גם חלק מכתבי האישום נגדו פגומים.
האם פירוש הדבר שנתניהו זכאי וצדיק וקדוש מעונה? ממש לא. בניגוד לתיק 4,000, תיק 1,000 הוא תיק מוצק והוא עלול לשלוח את ראש הממשלה לשעבר אל בית האסורים. בצומת הקריטי הזה על כל הצדדים להתעשת ולהתחיל לראות את המציאות כמות שהיא.
המשך המשפט הבעייתי עלול לסיים את חייו של נתניהו באסון – ולהחריב את שלטון החוק. הוא גם יקרע את עם ישראל לגזרים וגם ימוטט מוסדות דמוקרטיים חיוניים. לכן צו השעה הוא עסקת טיעון. לפני שיהיה מאוחר מדי. עכשיו.