הנאום המשותף שנשאו ראש הממשלה המכהן וראש הממשלה החליפי בערב תשעה באב היה האירוע הפוליטי המשמעותי ביותר בקיץ 2020. הוא ריגש מיליונים, טלטל אומה שלמה וגרם לשינוי עמוק בהלך הרוח הלאומי. לטובת הישראלים המעטים שלא צפו במופע חסר התקדים, הנה עיקרי הדברים שנאמרו.
ראשון הדוברים היה בנימין נתניהו. בפנים חמורות סבר ובקול בריטון דרמטי הוא אמר כך: אזרחי ישראל, השבוע היה אחד הקשים שידעה ישראל בעשור האחרון. בשעה שמגפת הקורונה מכה בנו והמצוקה הכלכלית מאיימת עלינו, נסחפנו לסחרור של פילוג, שנאה ואלימות. בשבועות קודמים היו אלה אנשי שמאל קיצוניים שתקפו בלש משטרתי, ירקו על יריבים פוליטיים, כינו אותי רודן והשוו אותי להיטלר. אבל השבוע היו אלה אנשי ימין קיצוני אשר פרקו רסן, חצו את הקווים האדומים ועברו כל גבול. היה מי שדקר מפגין בצוואר והיה מי שריסס גז פלפל על מפגינים. היו מי שהכו מפגינים סמוך למעוני בירושלים והיו מי שתקפו מפגינים באלות ובבקבוקי זכוכית שבורים ליד הסינמטק בתל־אביב. לא, זה עדיין לא רצח אמיל גרינצווייג זכרו לברכה. וזה עדיין לא רצח יצחק רבין זכרו לברכה. אבל זה מתקרב. ערב תשעה באב תש"פ ישראל נמצאת על סף מלחמת אחים.
אנשי ימין, אנשי ליכוד ותומכים מסורים שלי, לא כך. זאת לא דרכנו. זאת לא המורשת של הרצל, נורדאו, ז'בוטינסקי ובגין. אנחנו אכן מותקפים באופן בלתי הוגן. במידה רבה אנחנו נרדפים. אבל כפי שגילינו גבורה של איפוק בזמן הסזון, אל מול אלטלנה הבוערת ובשעת ההתנתקות – כך נעשה גם כעת. לא נגדף את יריבינו ולא נשמיץ את יריבינו ובוודאי ובוודאי לא נרים על איש יד. נעשה כל שביכולתנו כדי להחזיר את ישראל מסף התהום, כדי לאחות את הפצעים וכדי לאחד מחדש אומה שסועה. זה תפקידנו בעת הזאת. זאת משימתנו הקדושה. נבליג, ננשוך שפתיים ונושיט יד אל אחינו ואחיותינו כדי להגיע לשלום פנימי.
מיד אחרי נתניהו קם בני גנץ ונשא את דבריו שלו. במרץ מפתיע ובתקיפות חדשה הוא אמר כך: אחיי ואחיותיי הישראלים – אנחנו ברגע של אמת. הייתה זאת הידיעה שהחברה הישראלית נקרעת לגזרים שהובילה אותי אל הפוליטיקה. והייתה זאת ההבנה שנקלענו למלחמת שבטים מסוכנת שגרמה לי לחבור לבנימין נתניהו ולהקים ממשלת אחדות לאומית. במשך שנים ראיתי בבעתה כיצד המדינה שאני כל כך אוהב ושהגנתי עליה כל חיי הורסת את עצמה מבפנים. מחול שדים של הסתה, שיסוי ושנאת חינם הפך לאיום המרכזי על המפעל הציוני ועל עתיד ישראל. אולם אירועי השבועות האחרונים גרמו לכך שהאיום הפך ממשי וקרוב מאי פעם. קיימת כיום סכנה אמיתית שמפגינים יירצחו אך ורק כי הם מממשים את זכותם הדמוקרטית להביע דעה ולמחות. קיימת היום סכנה ממשית ששוב ייעשה ניסיון לרצוח ראש ממשלה. או יועץ משפטי לממשלה. או שופט עליון. במשך יותר מדי זמן השקענו יותר מדי אנרגיה בלשנוא זה את זה. במשך יותר מדי זמן אמרנו יותר מדי מילים איומות אלה על אלה. וכעת השנאה ההדדית הזאת והמילים הנוראות האלה רודפות את כולנו ומאיימות להפוך למעשים. מעשים שעלולים להצית אש גדולה בארץ. אש גדולה שעלולה לחרוך את כל היקר והמופלא שבנינו כאן כולנו בזיעת אפינו ובדם ליבנו ובדמעות של כאב ושמחה.
אל מול האיום הקיומי החדש ראש הממשלה נתניהו ואני החלטנו לפתוח דף חדש. בכוונתנו לממש עד תום את הפוטנציאל העצום הגלום בממשלת האחדות. בתוך עשרה ימים נקים קבינט לפיוס לאומי. בתוך חודש ימים נשיק תהליך לאומי של הידברות ישראלית. נפעיל מטה חירום שיילחם עד חורמה בהסתה. נורה למשטרה ולשב"כ למחוץ ביד ברזל כל גילוי של אלימות. ומהיום ואילך נתייחס אל הפילוג כאל מגפה המסוכנת לא פחות מהקורונה. יחד ניאבק במגפה הקטלנית הזאת ויחד נדביר אותה. לא נאפשר להיסטוריה של בית ראשון ובית שני לחזור על עצמה. בכוחות משותפים נשקם את הבית השלישי, נאחד אותו ונבטיח את עתידו.
כאשר ראשי הממשלה סיימו את דבריהם השידור חזר לאולפן. האמת, הם הפתיעו אותי – אמר אמנון אברמוביץ' לעמית סגל. לא חשבתי שיש בהם את זה. תראה כמה קל להפוך למנהיגים גדולים, ענה סגל לאברמוביץ'. אבל למה זה לקח להם כל כך הרבה זמן. למה הם חיכו?