ארי שביט | אודות ארי שביט

אודות

נולדתי ברחובות בנובמבר 1957. את רוב השירות הצבאי שלי עשיתי בגדוד 202 של הצנחנים. באוניברסיטה העברית למדתי פסיכולוגיה ופילוסופיה. בשבועון כותרת ראשית למדתי עיתונות. בין לבין הייתי פעיל בתנועת שלום עכשיו ויושב ראש של האגודה לזכויות האזרח. ואולם כבר מאמר הדעה הראשון שאותו פירסמתי בפברואר 1988 ביטא השקפת עולם שנתפשה אז כיוצאת דופן משום ששילבה בתוכה תובנות של ימין ושמאל.

ב-1995 התחלתי לעבוד בעיתון הארץ. פירסמתי כמה וכמה סדרות של מסעות בארץ ושורה של ראיונות עומק עם ישראלים מובילים. מסה שכתבתי בשלהי 1997 על שנאת נתניהו גרמה לסערה. במהלך שנות האלפיים מצאתי את עצמי בעימות ישיר עם מרבית השמאל התקשורתי כיוון שחלקתי עליו בשורה של נושאים: אוסלו, קמפ דיוויד, איראן, המהפיכה החוקתית, התקשורת עצמה וההתייחסות אל הציבור הישראלי הרחב ואל ממשלות הימין שבהן בחר.

בינואר 2004 כתבתי שעל ישראל לצאת מרצועת עזה באופן חד צדדי. על כן, כאשר ראש הממשלה אריאל שרון יזם ומימש את המהלך ההיסטורי תמכתי בו בלהט. ואולם כאשר הבנתי שבתקשורת לא מתנהל דיון ראוי על ההתנתקות- החלטתי לכתוב עליה ספר. 'חלוקת הארץ' פורסם ביוני 2005 ונתן ביטוי לעמדות של הימין, המרכז והשמאל בנוגע לבעיה הפלסטינית. בהמשך אותו קיץ טראומטי ירדתי לגוש קטיף, חייתי עם המתנחלים בימיהם הקשים ביותר ופוניתי יחד איתם מבתיהם.

ב-11 ביוני 2009  הצעתי נוסחה של שבע מילים אשר תגדיר מחדש את פתרון שתי המדינות: ישראל כמדינה יהודית לצד מדינה פלסטינית מפורזת. לשמחתי נאום בר-אילן של ראש הממשלה נתניהו כלל נוסחה דומה אשר הפכה לאבן הפינה של המדיניות המוצהרת של ישראל.  בין השנים 2007 ל-2015 הרבתי לעסוק בתוכנית הגרעין האיראנית – שבה ראיתי איום קיומי. כאשר המשבר האיראני הגיע לשיאו בשנת 2012- פירסמתי סדרה של שיחות עם אחדים מהאסטרטגים המובילים בישראל שבהן הם הציגו דרכים שונות להתמודד איתו. יחד עם זאת, תמיד האמנתי שהאיום הקיומי האחר הנשקף לישראל הוא ההידרדרות אל עבר מציאות של מדינה אחת, לא יהודית ולא דמוקרטית.

בנובמבר 2013 התפרסם בארצות הברית ספר שאותו כתבתי במשך כשבע שנים: My Promised Land. להפתעתי הרבה הוא היכה גלים, היה לרב-מכר ותורגם לשפות רבות. אני מקווה שבעתיד הנראה לעין גרסה מעודכנת שלו תצא לאור בעברית. בעקבות הפרסום יצאתי להרצות בצפון אמריקה ובאירופה. נחשפתי באופן אישי לאתגרים העומדים בפני יהדות העולם ובמיוחד בפני צעיריה. בשנים 2014-2016 ניהלתי מאבק אינטנסיבי נגד תנועת ה-BDS אשר במהלכו הופעתי בלמעלה מחמישים אוניברסיטאות אמריקניות ובריטיות. המפגשים עם אלפי הסטודנטים גרמו לי להבין שלעם היהודי בתפוצות נשקפת סכנה. מערכת היחסים בין ישראל לבין יהדות העולם ובין ישראל לבין אמריקה-של-העתיד הפכה להיות נושא מרכזי בחיי האישיים והמקצועיים.

בשנתיים האחרונות עברתי תהליך של התבוננות פנימית וחיצונית. בתקופה שבה שהיתי מחוץ לזירה הציבורית ניסיתי לצאת מהבועה התל אביבית ולהקשיב לישראלים ולישראליות בכל רחבי ישראל. מה ששמעתי מהם הוא גם זעם [על יוקר המחייה, יוקר הדיור, אדישות הממשלה, ההתנשאות התקשורתית] וגם גאווה [על הישגיה של ישראל ועל איכות החיים בה]. מה שהם לימדו אותי הוא שהארץ נפלאה אבל רוחות רעות מנשבות בה. על כן היום יותר מאי פעם אני מלא הערכה לאדם הישראלי, לחברה הישראלית ולפלא שישראל הינה. אני גם מאמין במדינה האהובה שלנו וגם חרד לעתידה.