אל מול השטן החכם דרושה אסטרטגיה אחרת

אבל כדי לנצח במלחמה צריך להבין את האסטרטגיה של כוחות הרוע שבפניהם אנחנו עומדים. כפי שגילינו בשבעה באוקטובר, האויב החמאסי איננו רק זדוני אלא גם מתוחכם. הוא איננו משחק דמקה או שש־בש אלא שחמט. על כן אסור לנו לזלזל בו, כפי שאחדים בממסד הביטחוני עשו בחודש האחרון. אסור להספיד אותו בטרם עת ואסור לספר סיפורי רהב על ניצחון אשר לכאורה כבר כמעט הושג.

חמאס פיתח מומחיות שלא היינו ערים לה: הוא למד לעומק את החולשות הישראליות. חייו תחת שלטון ישראלי אפשרו לו לעשות עלינו דוקטורט. החיים שלו בצמוד לעוצמה הישראלית אפשרו לו לצפות בה, לרגל אחריה ולאתר את נקודות החולשה שלה. בעוד שאנחנו היינו עיוורים ולא ראינו את אויבינו, אויבינו לא הפסיקו להתבונן בנו ובעקבי אכילס שלנו. על כן הם הפתיעו אותנו בבוקר של השבת הארורה, ועל כן הם עלולים להפתיע אותנו שנית. גם כאשר ישראל שולטת בצפון רצועת עזה, היא עדיין חשופה לסכנה הגלומה בתחכום של הנאצים החדשים המבקשים את נפשה.

ברמה הצבאית, חמאס הבין שעליו לנטרל את היתרונות הטכנולוגיים של צה"ל. מכאן הרקטות, לוחמת הגרילה והמנהרות. אבל ברמה האסטרטגית חמאס הבין שהנכס הגדול ביותר שלו הוא שלוש אוכלוסיות אזרחיות: הישראלית, הפלסטינית והאמריקנית. תוכנית המלחמה השטנית של ארגון הטרור מבוססת על הכוונה לקעקע את הראשונה, להקריב את השנייה ולהוליך שולל את השלישית. בכוונתו לעשות את שהווייטקונג עשו כאשר ניצחו את המעצמה הגדולה בעולם – לא בשדות האורז של וייטנאם אלא על מסכי הטלוויזיה של אמריקה.

אל מול האוכלוסייה האזרחית הישראלית יש לחמאס בעיה. מעשי הזוועה של שבעה באוקטובר לא היו מקריים. הם לא נבעו אך ורק מהברבריות החייתית של הטרוריסטים. יחיא סינוואר הורה לאנשיו לאנוס, לכרות איברים ולשרוף משפחות בעודן בחיים – כדי לשבור את רוחה של החברה הישראלית. כדי לגרום לנו להתחרט על כך שעלינו ארצה והקמנו מחדש את ביתנו הלאומי במזרח התיכון. אנחנו הפתענו את סינוואר. גם אל מול הנורא מכול גילינו עמידות ונחישות. הוכחנו שאנחנו אכן עם חזק אשר אינו חושש מדרך ארוכה. אבל גם הסדיסט העומד מנגד לא ויתר. בכוונתו להמשיך ולעשות שימוש בחטופים כדי לשבש עלינו את דעתנו ולהוציא אותנו משיווי משקל. הוא עדיין מקווה שהקדושה שאנחנו מייחסים לאדם ולחיים תגרום לנו לקרוס מול אלה הרומסים את האדם ומקדשים את המוות.

במקביל, חמאס מהמר על שתי אוכלוסיות אזרחיות אחרות. מבחינתו אין שום ערך לבריאות ולרווחה של תושבי רצועת עזה. להפך. לסינוואר יש עניין בכך שהפלסטינים יאבדו את בתיהם, ירעבו ללחם ויוכו במגפות. מדוע? מכיוון שלהערכתו הרס מוחלט ואסון הומניטרי ברצועה יקוממו נגד ישראל את דעת הקהל האמריקנית. הקרבתה של האוכלוסייה האזרחית של צפון עזה תאפשר לחמאס לבקע את האוכלוסייה האזרחית של צפון אמריקה. וכאשר המצביעים של ג'ו ביידן לא יאפשרו לו לצייד את חיל האוויר בחימושים מדויקים – המערכה תוכרע. שום תמרון קרקעי של צה"ל לא יוכל ליושבי מחילות השאול של חמאס־דאעש.

זאת הסכנה. אל מול האיום הזה צריך להיערך. מה שיכריע את גורל המערכה איננו מספר הפגזים שהתותחים שלנו יירו או מספר המטרות שהמטוסים שלנו יפציצו. מה שיקבע מי ינצח ומי יפסיד הוא אופן ההתנהגות של שלוש אוכלוסיות אזרחיות. על כן אין מקום להצהרות רברבניות. אין צורך לפזר הבטחות ולהפריח איומים. מה שנדרש הוא אסטרטגיה ישראלית שתהיה לא פחות מתוחכמת מהאסטרטגיה של סינוואר. מה שחיוני הוא הבנה עמוקה של האויב כדי לא ליפול למלכודות שהוא הניח לפתחנו. את זמן המחצית של המשחק על החיים והמוות שבו אנחנו נתונים, יש לנצל כדי ללמוד את אויבינו וכדי להבין כיצד נכריע אותם. הגיעה השעה לחשב מסלול מחדש.