אנחנו בדרך למערכה כוללת – הממשלה חייבת להכין את הציבור

הכתובת הייתה על הקיר. כבר לפני שנה היה ברור שעידן אבו־מאזן מסתיים. בכירים במערכת הביטחון הזהירו שוב ושוב שאף על פי שמחמוד עבאס עדיין כאן, היום שאחריו גם כן כאן. הרשות הפלסטינית איבדה את הלגיטימיות שלה בעיני הפלסטינים. מנגנוני הביטחון נחלשו. התרופפה השליטה באחדות מהערים הפלסטיניות. כתוצאה מכך התהוו בצפון השומרון מובלעות של כאוס שבהן אין דין ואין דיין. באופן לא מפתיע הפכו המובלעות הללו למורסות רעילות. עוד ועוד התארגנויות חדשות הקימו עוד ועוד תשתיות טרור מדרום לגלבוע ולא רחוק מעפולה.

הכתובת הייתה על הקיר. שני עשורים של שקט יחסי, שהתחילו כשיאסר ערפאת נפרד מאיתנו, הולכים ומסתיימים. צריבת התודעה שהותיר מבצע חומת מגן בתודעת אויבינו הולכת ומתפוגגת. הדור שלא ידע את האסון שהאינתיפאדה השנייה המיטה על הפלסטינים הולך ומתבגר. הייאוש של התושבים הערבים ביהודה ושומרון מתעצם, בה בשעה שיראת הכבוד שלהם כלפי העוצמה הישראלית נשחקת. כאשר התהליכים הללו פוגשים שטח רווי נשק והתפוררות הדרגתית של שיתוף הפעולה הביטחוני, התוצאה צפויה. אנחנו במדרון חלקלק ותלול היורד לעבר התלקחות אלימה.

הכתובת הייתה על הקיר. איראן לא טומנת ידה בצלחת. תחילה היא הקימה בסיס טילים, רקטות, כטב"מים וגדודי קומנדו בגבולנו הצפוני. אחר כך תרמה לבנייתו של בסיס טילים, רקטות וכוחות חמושים בגבולנו הדרומי. כעת היא שואפת להקים בסיס טרור בחבליה המזרחיים של ארץ ישראל. את שלמדה בלבנון ויישמה בעזה היא מבקשת להביא לשכם ולג'נין. היעד ארוך הטווח הוא לבנוניזציה של יהודה ושומרון. אבל כבר עכשיו יכולות חדשות זולגות אל תוך המובלעות הסוררות ומערערות היציבות. דפוסי הפעולה של חיזבאללה וחמאס נלמדים. לנגד עינינו מתרחשת קפיצת מדרגה באיום הפלסטיני.

הכתובת הייתה על הקיר. התגובה של ישראל על ההידרדרות הדרגתית בחזית המזרחית הייתה פעילות גוברת ומתגברת בערים הפלסטיניות. השב"כ הוא אחד מארגוני הביטחון הפנימי הטובים בעולם. למודיעין הצבאי הישראלי יכולות דמיוניות. היחידות המיוחדות של צה"ל עושות עבודה שלא תיאמן. בפעולה משותפת, כל כוחות המגן הללו הצליחו למנוע בחודשים האחרונים אינספור פיגועים קשים. הם גם קנו זמן יקר. אבל בסופו של דבר גם העשייה המרשימה הזאת הייתה לחלק ממעגל הקסמים. ככל שהרשות הפלסטינית נחלשה, צה"ל חדר יותר ויותר לשטחי A – וככל שצה"ל חדר לשטחי A הרשות הפלסטינית נחלשה. ההישגים הטקטיים יוצאי הדופן לא הסיטו מהמסלול תהליך אסטרטגי חמור ומחמיר.

אף שהכתובת הייתה על הקיר, סירבנו לראות אותה. אף שהיה ברור לחלוטין שישראל מתקרבת לרגע אמת פלסטיני, מיאנו להבין ולהפנים זאת. לא פיתחנו אסטרטגיה כוללת אל מול האתגר שבפתח. לא נקטנו מדיניות שיטתית של נדיבות שתחזק את הרשות הפלסטינית, ולא הפעלנו מדיניות שיטתית של תַקיפוּת שתרתיע את הטרור הפלסטיני. במקביל, במקום לדאוג לכך שנהיה מאוחדים ומלוכדים ברגע המבחן – פילגנו את עצמנו לדעת. במקום לעבות את הלגיטימיות הבינלאומית שלנו – שחקנו אותה עד דק. עשינו ככל יכולתנו כדי לא להיות מוכנים לאפשרות שניקלע למערכה ישראלית־פלסטינית חדשה.

אבל כעת המערכה כאן. מספר קורבנות הטרור הישראלים במחצית הראשונה של השנה האזרחית הנוכחית הוא כמספר קורבנות הטרור בכל השנה האזרחית הקודמת. מארב המטענים והמקלעים בג'נין היה אירוע תקדימי קשה שהעיד על כך שתהליך הלבנוניזציה מתקדם. כך גם הפגיעה במסוק צה"ל והצורך להשתמש בכטב"ם ממערב לירדן. הרצח המתועב בעלי היה אירוע ששום אומה חפצת חיים לא יכולה להשלים איתו. ההתפרעויות של צעירים יהודים היו עדויות להתפתחותה של אנרכיה. ובשעה שבשומרון הולך ומתהווה מצב כאוטי, קיים סיכון ממשי לכך שמבצע צבאי נרחב בג'נין יוביל להתלקחות רב־זירתית. ישראל עומדת היום בפני דילמות שלא עמדה בפניהן בעבר. היא נמצאת במלכוד.

מה עושים? מתעשתים. השבוע הזה הדליק נורות אדומות. הוא אמור לפקוח את עיני העיוורים, לחדש את שמיעת החרשים ולהקיץ את הישנים. בסבירות בינונית עד גבוהה, בתוך כשנה אנו עלולים למצוא את עצמנו במערכה. אי אפשר להשאיר את ההתמודדות עם אתגר בסדר גודל שכזה רק לצה"ל ולשב"כ. על ממשלת ישראל להכשיר את החברה הישראלית ואת המדינה הישראלית לשעת מבחן.