יחיא סינוואר מת אבל יחיא סינוואר עלול לנצח. מתוך קברו הוא מושיט עכשיו יד ומושך את ישראל אליו והופך אותה לחלק בלתי נפרד מהמזרח התיכון. אחרי שבמשך זמן מה נדמה היה שגברנו עליו והכרענו אותו, כעת הוא מאיים להפוך את התבוסה שלו למפלה שלנו. אלא שהמפלה איננה צבאית. מה שרובץ לפתחנו הוא הסכנה הנוראה של מפולת מדינית, ערכית וזהותית. אם לא נתעשת כעת, ישראל תחדל להיות המדינה היהודית, הדמוקרטית והנאורה שהייתה ב-70 השנים הראשונות לקיומה.
סוד הצלחתנו היה בכך שאחרי השואה החלטנו להיות חכמים. מצד אחד – אחרי אושוויץ היינו נחושים להיות חזקים. לא היו לנו עוד אשליות לגבי העולם כולו ולגבי העולם הסובב אותנו. ידענו שאם נהיה חלשים – נישחט. על כן בנינו עוצמה, הקרנו עוצמה והפעלנו עוצמה. אבל מצד שני – אחרי אושוויץ היינו נחושים להיות צודקים. לא הסכמנו לתת להיטלר להגדיר אותנו והקפדנו לא להידמות לשכנינו. במרחב של עריצות, קנאות ואלימות בנינו נווה מדבר של מוסר, שפיות וחירות.
הבחירה הישראלית הייתה ברורה: אף על פי שהיינו הקורבנות המובהקים של המאה ה-20, החלטנו לא לחוש כקורבנות, לא לחשוב כקורבנות ולא לפעול כקורבנות. את הניצחון על היטלר השגנו לא באמצעות הרעלת בארות מים במינכן ונירנברג אלא באמצעות העברת מים מהכנרת לנגב. את המענה ההיסטורי לשואה לא נתנו באמצעות הרג של גרמנים ורצח של ערבים אלא באמצעות הקמה של מכון ויצמן ובניית מרפאות טיפות חלב. באמת ובתמים שאפנו לכונן חברת מופת. כך נוצרה נוסחת הקסם הישראלית שחוללה את הנס הישראלי. ביד האחת נלחמנו, אבל ביד השנייה בנינו. היינו קשוחים אבל היינו מוסריים. שמרנו על איזון מדויק בין היותנו ספרטה לבין היותנו אתונה.
כאשר סינוואר תקף אותנו ב-7 באוקטובר 2023 הוא תקף את נוסחת הקסם הישראלית ואת הנס הישראלי. הוא ביקש לבטל את העליונות המוסרית שלנו ואת איכות החיים שלנו ולמשוך אותנו מטה אל האפלה של עזה. הצורר של המאה ה-21 שלח את הנוח'בות לחטוף ולאנוס ולרצוח בנגב המערבי – כדי להטריף אותנו. כדי לשגע אותנו וכדי להשחית אותנו. בכוונת מכוון הוא החליט לעשות בנו מעשי שפטים ומעשי זוועה שיגרמו לנו לאבד את האיזון המדויק אתונה-ספרטה שעליו היה מבוסס סיפור ההצלחה שלנו. סינוואר החליט להקריב את האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית כדי לשבור את רוחה של האוכלוסייה האזרחית הישראלית וכדי שהאוכלוסייה האזרחית במערב תפנה נגדנו ותראה בנו דרום-אפריקה חדשה.