ברגע שההנהגה הלאומית והצבאית עברה למצב תודעתי נועז – היא התאהבה בו. יום אחר יום התקבלו בירושלים ובתל־אביב הכרעות אמיצות שמימשו את עוצמתה של ישראל
בשבוע השלישי של ספטמבר 2024, לפי מקורות זרים, ישראל יצאה לחמש מתקפות שונות על צבא הטרור של חיזבאללה בלבנון: ב־17 בספטמבר בוצעה מתקפת הזימוניות; ב־18 בספטמבר פוצצו מכשירי הקשר של אנשי חיזבאללה; ב־19 בספטמבר הותקפו כאלף קני שיגור; ב־20 בספטמבר חוסלו איבראהים עקיל וצמרת כוח רדואן; ב־23 בספטמבר בוצעה מתקפה על כ־1,700 מטרות, כולל אלפי רקטות וטילים לטווח בינוני ולטווח ארוך.
התוצאה המצטברת של חמש המתקפות הללו הייתה סוג של מבצע מוקד 2024. תוך פחות משבוע איבד האויב המסוכן ביותר של ישראל את רוב הפיקוד הבכיר שלו, את מערכות הפיקוד והשליטה שלו וחלק ניכר מכוח האש הרקטי. מאות מפקדים ולוחמים של חיזבאללה נהרגו, אלפים נפצעו ונוטרלו.
חשוב עוד יותר: ארגון הטרור החזק ביותר בעולם איבד את הביטחון העצמי, את הילת הגבורה ואת המעמד שלו כמגן לבנון וכראש החץ של המהפכה האסלאמית. הפגיעה הקשה ביכולת שלו להמטיר אש על ישראל ולפלוש אליה הפכה אותו לגוף צבאי נכה, מבוהל ומושפל. במובן מסוים, מה שקרה לצבאות ערב בשישה ימים של יוני 1967 קרה לצבא הטרור השיעי־לבנוני בשישה ימים של ספטמבר 2024.
על פי מקורות זרים, הסיבות שהובילו למתקפה הישראלית המרהיבה היו מקריות עד משעשעות. לפני כשבועיים איש לא העלה בדעתו שישראל תצא למהלך כל כך דרמטי. ראש הממשלה בנימין נתניהו עמד להדיח את שר הביטחון יואב גלנט ולהחליפו באחר. אפילו במדינה מוזרה כשלנו לא עושים פעולת חילוף כל כך משמעותית בצמרת רגע לפני שעומדים לשנות את ההיסטוריה.
לפי אותם מקורות, הייתה זאת תקלה – בשל החשש מחשיפת קלף אסטרטגי – שכפתה על מקבלי ההחלטות לאמץ את ההחלטה הנועזת ביותר שלהם מאז 7 באוקטובר. אבל ברגע שההנהגה הלאומית והצבאית עברה למצב תודעתי נועז – היא התאהבה בו. יום אחר יום התקבלו בירושלים ובתל־אביב הכרעות אמיצות שמימשו את עוצמתה של ישראל. אחרי ההלם של השבת הארורה, אחרי כמעט שנה של דכדוך ודשדוש, ישראל יצאה למתקפה עצימה ויזומה.
במשך תקופה ארוכה בכירים ישראלים רבים – ובראשם גדי איזנקוט – דרשו לחולל היפוך אסטרטגי באופן שבו המלחמה מתנהלת. כעת, באופן כמעט אקראי, ההיפוך האסטרטגי התחולל – חזק, מהר ובאופן אלגנטי. המערכה שינתה את פניה.
את המחדל המודיעיני החמור בתולדות ישראל החליף מודיעין מדויק להפליא. במקום אופן הלחימה הכבד והמסורבל, נגלית יכולת מבצעית מעוררת השתאות. תמורת מלחמת ההתשה הארוכה והמתישה, ישנה כעת יוזמה מוחצת. כתוצאה ישירה מכל אלה חודשה ההרתעה אשר קרסה לפני שנה. ילד הכאפות של המזרח התיכון חזר להיות אבו־ג’ילדה. החנון של השכונה חזר להיות בריון מטיל אימה. נפתח דף חדש, התחיל שלב חדש במערכה.
באופן טבעי ומובן, רבים דורשים כעת לא להוריד את הרגל מדוושת הגז ולנצל את ההצלחה, להמשיך את המומנטום. הם מבקשים לתקוף ולתקוף עד שהאויב יובס, עד שתושג הכרעה וחיזבאללה יימחה מעל פני האדמה.
זהירות, חברות וחברים. כל עוד יש די מטרות איכות ודי חימושים מדויקים – מצוין. צריך להמשיך. אבל אין מלחמה שבה אפשר לנצח באמצעות חילות אוויר ומוסדות ביון, מרשימים ככל שיהיו. מלחמה לכיבוש לבנון תהיה קשה פי כמה וכמה מהמלחמה בעזה.
לכן אנחנו לא באמת במקום שבו היינו כשהסתיים מבצע מוקד לפני 57 שנים. השבוע המופלא של ספטמבר לא יחזור על עצמו, ולא יהיה לנו עוד רצף של מהלומות מוחצות על האויב אשר התשלום עליו מינימלי. לא יהיה לנו עוד מקבץ אירועים כל כך חד־משמעי, אשר יממש באופן כל כך מדהים נכסים אסטרטגיים שנבנו במשך שני עשורים.
מבצע קרקעי בצפון הוא בדיוק מה שחיזבאללה מייחל לו, מכיוון שהוא יהיה כרוך במחירים גבוהים, בסיכונים גבוהים ובאינספור קורבנות. מלחמת לבנון השלישית תהיה דומה יותר לגרסה אכזרית של מלחמת לבנון הראשונה ומלחמת לבנון השנייה מאשר למלחמת ששת הימים.
יכול להיות שלא תהיה ברירה, ושכדי להחזיר את תושבי הגליל לבתיהם ניאלץ לסכן את חייהם של אלפי חיילים צעירים ואלפי אזרחים. אבל בטרם נעשה זאת יש לבחון היטב את כל החלופות. אסור להתלהם, צריך להפעיל שיקול דעת. עלינו לנצל באופן חכם ומיטבי את ההישג הישראלי של אלול תשפ”ד.