מלחמת אוקראינה אינה רק על אוקראינה. זאת מלחמה על היציבות של אירופה. זאת מלחמה על העמידות של הסדר העולמי. זאת מלחמה על עיצוב דמותה של המאה ה־21. היא נוגעת לא רק לאזרחים המופגזים במריופול, בחרסון ובחרקיב. היא גורלית לא רק לפליטים הנמלטים מאודסה, מדניפרו ומקייב. תוצאותיה יקבעו לכולנו באיזה עולם נחיה בדור הזה ובדור הבא: האם נתקדם אל עבר עתיד אנושי יותר, או נחזור אל עבר עקוב מדם.
במלחמת העולם הראשונה נהרגו קרוב ל־20 מיליון בני אדם. במלחמת העולם השנייה נהרגו כ־55 מיליון. עשרות מיליונים נוספים גוועו ברעב ומתו במגפות שנלוו לשתי המלחמות הגדולות. במחצית הראשונה של המאה ה־20, אלימות משולחת רסן גרמה למותם של כ־100 מיליון גברים, נשים וילדים בתוך 31 שנים. לכן האנושות של אחרי אושוויץ החליטה שלעולם לא עוד. לכן הקהילה הבינלאומית של אחרי הירושימה החליטה שהמלחמה המודרנית הפכה למוחלטת מדי ומסוכנת מדי. כדי לממש את החזון החדש, באפריל 1945 היא הקימה את האו"ם, ובדצמבר 1945 את קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי, ובאפריל 1949 את נאט"ו, ובאפריל 1951 את השוק המשותף שיהיה לימים לאיחוד האירופי. בתוך שנים ספורות האנושות כוננה מערכת שלמה של מוסדות, ארגונים והסדרים שנועדו למנוע את פריצתה של מלחמת העולם השלישית.
הסדר של 1945 הצליח מעל ומעבר למצופה. הוא גרם לכך שאף פצצה אטומית לא התפוצצה אחרי זאת של נגסקי. והוא גרם לכך שהמלחמה הקרה לא הפכה למלחמה חמה. משבר הטילים בקובה יושב בלי שירייה אחת נורתה. המלחמות המקומיות בקוריאה, בווייטנאם, בהודו־פקיסטן ובמזרח התיכון לא היו להתלקחויות עולמיות. מספר המתים כתוצאה ממלחמה באירופה ירד מכ־51 אלף ב־1946 לפחות מ־300 ב־1989. מספר המתים כתוצאה ממלחמות בעולם ירד מכ־4.5 מיליון בני אדם ב־1944 ל־53 אלף ב־1989. אחרי שלושה עשורים מחרידים שבהם האנושות קרעה את עצמה לגזרים, באו ארבעה עשורים וחצי של ניהול סכסוך בין־גושי אחראי ומאופק.
אבל הסדר של 1990 הצליח עוד יותר מהסדר של 1945. אחרי הפרסטרויקה (1985) ואחרי נפילתה של חומת ברלין (1989) ולקראת התפוררותה של בריה"מ (1991) – העולם היה לעולם אחד עם מעצמת־על אחת ומערכת כללים אחת. הסדר שהעולם הזה מבוסס עליו מחויב ל"לעולם לא עוד" של 1945, אבל הוא שאפתני הרבה יותר ממנו. הסדר העולמי החדש מאמין שהמשפט הבינלאומי וכוחות השוק הם הקיסרים החדשים שעל כולנו להישמע להם. הוא מאמין בגלובליזציה, בקפיטליזם, בטכנולוגיה עילית ובשלום מסחרי. את הכוח הצבאי הוא מחליף בכוח כלכלי. את היצרים הכוחניים הוא מחליף בהתמכרות צרכנית. הוא מנסה להקנות לתבל ומלואה את הצביון של קניון אמריקני. ואגב כך הוא אוסר באיסור חמור על השימוש באלימות. הוא מתייחס אל מלחמות העבר כאל אנכרוניסטיות. את איל המלחמה צמא הדם של המאות הקודמות הוא ממיר בעגל הזהב המענג של הממון.
הסדר של 1990 גבה מהאדם מחיר דתי, רוחני, ערכי ונפשי גבוה. הוא רידד רבים מאיתנו כשהציע חוויה אנושית חד־ממדית. אבל ההצלחה שלו במניעת שפיכות דמים הייתה חסרת תקדים. ב־2019 מספר המתים במלחמות בעולם היה פחות מעשירית ממספר המתים במלחמות 70 שנים קודם לכן. בה בשעה תמותת התינוקות פחתה דרמטית, תוחלת החיים עלתה באופן מדהים והשפע התפשט. בסין, בהודו ובמזרח אסיה מיליארדים עלו מהביצות המייאשות של העוני וזכו לחיים ראויים. במזרח אירופה, בדרום אמריקה ואפילו בחלקים של אפריקה התחוללו מהפכות של פיתוח. כולנו זכינו לעידן של יותר חירות ופחות דיכוי, יותר שגשוג ופחות עוני, יותר שלום ופחות מלחמה.
את כל זאת ולדימיר פוטין תוקף עכשיו. הוא לא רק מנסה לכבוש את אוקראינה ולרכוש הגמוניה באירופה – אלא למוטט את הסדר של 1990. אגב כך הוא גם מערער את הסדר של 1945. הצאר של 2022 משיב אל בימת ההסטוריה את הכוח הצבאי, את הכוחניות הלאומנית ואת ההתפשטות הטריטוריאלית. כדי להפוך את ארצו הנחשלת לאימפריה, הוא גם מוציא מן הבקבוק את השד הגרעיני ומשחק איתו משחק מסוכן. בכך הרודן הרוסי הופך את המלחמה באוקראינה למלחמת עולמות שמנסה להחזיר אותנו מעולם המאה ה־21 אל עולם המאה ה־20. לכן מוכרחים לעצור אותו. במלחמה הנוראה הזאת נגד העבר, העתיד חייב לנצח.