הממשלה תיפול כי היא ממשלת תומכי השתמטות, המבחינה בין דם לדם, אדם לאדם
הממשלה הקודמת נפלה כי יריביה הצליחו למתג אותה כממשלה של תומכי טרור. האמת היא שנפתלי בנט לעולם לא היה מסכים להרכיב ממשלה עם תומכי טרור, איילת שקד לא הייתה נאותה לכהן כשרה בחסדיהם של תומכי טרור ומנסור עבאס עצמו איננו תומך טרור. להפך, ביותר ממובן אחד הוא תשובה מוחצת לטרור.
אבל מבשרי הממשלה הנוכחית הצליחו למתג את זו הקודמת כממשלה של תומכי טרור, מפני שהיא הסכימה לשלוט בחסדיה של מועצת השורה. היא לא הבינה שיש בישראל רוב ציוני מוצק שלא מוכן להיות בן ערובה של מי שאינם ציונים. לשתף ערבים בממשלה? כן. להעניק לנבחריהם מקום מרכזי בחיינו? כן. אבל לא לתת לקבוצת אוכלוסייה שאיננה משרתת בצה"ל את הכוח להחליט כיצד צה"ל יופעל וכיצד צה"ל יפעל.
הממשלה הנוכחית תיפול כי היא ממשלה של תומכי השתמטות. בנימין נתניהו שירת את מדינתו, שכל את אחיו האהוב והקדיש את חייו לעמו. כך עשו גם מרבית חברי הליכוד וחברי הכנסת של הליכוד. כך עשו גם רוב בוחרי הציונות הדתית ועוצמה יהודית. איתמר בן־גביר לא שירת בצבא ובצלאל סמוטריץ' שירת באופן חלקי, אבל המחנה הלאומי הוא מחנה של פטריוטים לוחמים. יותר מכל קבוצת אוכלוסייה אחרת בארץ הוא משרת, מקריב ועוקד את בניו.
לעומת זאת, יצחק גולדקנופף לא מעלה בדעתו שהוא, בניו, נכדיו וניניו ישרתו אי פעם במדים. משה גפני מצפה שבניהם ונכדיהם של קוראי העיתון הזה יקיזו את הדם שבני משפחתו שלו לא יקיזו לעולם. לכן ממשלה התלויה בחסדיהם של גולדקנופף וגפני היא ממשלה של תומכי השתמטות. זו ממשלה המבחינה בין דם לדם, בין אדם לאדם, בין יהודי ליהודי.
בימים של שגרה המוסר הכפול הוא חלק משגרת החיים. פוליטיקה של תככים ואינטרסים יכולה להפוך למנהג מדינה, ואף לנהוג במדינה. אבל בימים של מלחמה כבדת דמים יש איזו בהירות מוסרית חדה. כאשר אריות יהודים מקריבים יום־יום את חייהם, הסובלנות לשחיתות ולסיאוב היא אפסית. כאשר לביאות ישראליות מגוננות יום־יום על הקיום הלאומי, הנכונות להשלים עם עוול צורב לא קיימת. על כן, בשעה שהדם נשפך המחנה הלאומי לא יכול להרשות לעצמו להיות בעל ברית של מחנה ההשתמטות. מחנה הנחשונים לא יכול לשתף פעולה עם מחנה העומדים מנגד. מחנה המקריבים בחירוף נפש לא יכול להכשיר מחנה של "דמו של בני סמוק מדמו של שכני".
כולנו חטאנו, שהרי האמת פשוטה כל כך: במרכז הממשלה השולטת במדינת היהודים חייבת לעמוד ברית ציונית. האנשים ששולחים את בנינו לשדות הקרב חייבים להיות אנשים שהלכו באותם שדות בעצמם. היושבים בממשלה צריכים להיות בראש ובראשונה אלה המאמינים בכל ליבם במדינה הציונית, היהודית והדמוקרטית.
אבל בגלל הקטטה הרעה שפילגה את המשפחה הציונית איבדנו את דרכנו. מצד אחד היו מי שבחרו להילחם בנתניהו באמצעות התנועה האסלאמית ובל"ד. מהצד האחר היו מי שבחרו להגן עליו באמצעות אנטי־ציונים ומשתמטים. במקום להגיע להבנות ולהסכמות ציוניות, בחרנו לפלג את עצמנו לדעת. החלטנו להפקיד את גורלנו בידי מיעוטים שהציונות זרה להם, השירות לא להם והתנשאותם אמונתם.
להבנות ולהסכמות הציוניות יש מחיר: הימין ייאלץ לוותר על המימוש המלא והמיידי של חזון המדינה האחת. למען מדינת ישראל חזקה ועם ישראל מאוחד צריך לגלות ריסון מסוים בעניין של ארץ ישראל. המרכז־שמאל ייאלץ לוותר על המימוש המלא והמיידי של חזון שתי המדינות. למען מדינת ישראל חזקה ועם ישראל מאוחד צריך לגלות ריסון מסוים בעניין השלום. אבל גם לימין האחראי וגם למרכז־שמאל הפטריוטי אין ברירה אחרת. רק חידוש של הברית הציונית יאפשר לרוב הציוני לממש את עצמו ולמדינה הציונית לשרוד.
נותר לנו מעט מאוד זמן: איראן מתגרענת, חיזבאללה מאיים. התרחיש הקשה של מלחמה אזורית מלאה רובץ לפתחנו. נצח ישראל לא יסלח למי שבשעה גורלית כל כך יבחר בפוליטיקה שבטית קטנה, ימעל באמון האומה ויסכן את עתידה. ממשלת תומכי ההשתמטות חייבת לעבור מן העולם. רק אחדות ציונית אמיתית תאפשר לנו לנצח במערכה הכבדה.