השיירה שהתקדמה לעברי בנתיב הנגדי באחד הערבים של השבוע שעבר היתה השיירה המוכרת. ניידות המשטרה המייללות, ג'יפי האבטחה הדוהרים, מכוניות השרד הזהות – שבאחת מהן ראש הממשלה. והמחשבה הראשונה שחלפה בראשי היתה המחשבה שכולנו התרגלנו אליה בתריסר השנים האחרונות: ביבי. אבל אז פתאום הבנתי שלא. כבר לא. לא הקיסר נתניהו יושב עכשיו במכונית שרד מאובטחת המוקפת אורות מהבהבים – אלא נפתלי בנט. האזרח בנט. הסטארטאפיסט בנט. האח בנט. כי החל מיוני 2021, אחד מאיתנו מושל בנו.
יש לא מעט חסרונות לעובדה שראש הממשלה אינו נישא ואינו מתנשא אלא אחד העם. אין סביבו את מה שהצרפתים מכנים המיסטיקה-של-הנשיאות. טבעת ההילה של גדולה אינה מעטרת את ראשו. הוא עדיין לא מדוייק ולא מלוטש ולא לגמרי בטוח בעצמו. אויבים עלולים לאתגר אותו. ידידים עלולים לנצל את העובדה שהוא אינו שחקן מוכר ומנוסה בזירה הבינלאומית. והגנון הפרוע של הפוליטיקה הישראלית עלול שלא לקבל את הסמכות שלו כסופר נני.
אבל יש גם יתרונות משמעותיים לעובדה שראש הממשלה הוא פשוט בן אדם. צעיר, אנושי, ענייני ומקצועי. אין בו מגלומניה ואין בו פרנויה. הוא איננו כפייתי ואיננו רדוף. על כן המנהיגות החדשה שלו היא מנהיגות במידת אדם. ובעצם העובדה שהוא ראש הממשלה המוסע כעת בשיירת השררה, הוא הופך אותה ממלכותית לממלכתית, ומעניק לנו הזדמנות פז לחדול מלהיות חברת הבנים והבנות (של ביבי) ולחזור להיות חברת האחים והאחיות (של בנט, לפיד והישראליות של כולנו).
אלא שלמנהיג הלאומי החדש יש בעיה. נכון: בשבועיים האחרונים הוא תיפקד טוב למדי. נכון: מינויים ראויים והתנעה של תהליכי מינהל תקינים גרמו לכך שאנחנו מתחילים להשתחרר משיתוק של שנתיים ומסיאוב של עשור. ויש איזו תקווה קיצית באוויר. הבטחה זהירה. אבל ראש הממשלה הוא עדיין אדם אשר קיבל בבחירות האחרונות רק 6.2 אחוז מהקולות. כך שאם בנט רוצה לבסס את ממשלתו ולהאריך את תוחלת החיים שלה – עליו להמציא את עצמו מחדש. בעודו יושב במוקד השלטון עליו להקים מפלגת שלטון ועליו לעצב את זהותו של השלטון שבראשו הוא עומד.
ליו"ר ימינה אין בייס שאליו יוכל לחזור. הוא שרף את הגשרים שחיברו אותו אל הימין העמוק. הוא הטביע את הספינות שהיו יכולות להשיט אותו אל צמרת הליכוד. ואילו מרבית אוהדיו הנוכחיים (במרכז-שמאל) לעולם לא יהיו בוחריו. עבורם הוא לא יותר מהימני השימושי שאיפשר להם לגרש את נתניהו. ביום שבו ביבי ייעלם מהזירה הם ישובו להתייחס אל בנט כאל יריב אידאולוגי וכאל אויב שבטי. מעט העדנה שנפתול מארץ נהדרת פתאום זוכה לה תתחלף בן לילה בעוינות, שנאה וחימה שפוכה.
כך שמה שראש הממשלה המכהן חייב לעשות כעת הוא לעצב מחדש את זהותו. עליו לנצל את הנכסים הייחודיים העומדים לרשותו כדי להבהיר שהוא בנט חדש. אה-ניו-בנט. ומי הוא בנט החדש? המנהיג היהודי-דמוקרטי של ישראל. שהוא היהודי ביותר מבין הדמוקרטים. והוא הדמוקרטי ביותר מבין היהודים. הוא מייצג סוג של שמרנות נאורה. ולאומיות מתונה. וקפיטליזם קשוב. אשר יוצרים יחדיו מעין תפישת עולם חדשה ומפוייסת ששורשיה מסורתיים, אשר באה לרפא את הפצעים של החברה הישראלית. ולאחות את השסעים הקורעים אותנו לגזרים.
עידן נתניהו העניק לנו עוצמה כלכלית, קיטוב חברתי ומשבר ערכי. אם בנט רוצה לעצב כאן עידן אחר עליו להגדיר את עצמו כמנהיג יהודי-דמוקרטי המוביל מפלגה יהודית-דמוקרטית אשר תביא לפיוס לאומי. זאת שליחותו ההסטורית. זאת תקוותנו.