ההפתעה הגדולה, המרעישה, של 2021 היא ג'ו ביידן. בתוך מאה ימים בלבד הנשיא שהיה אמור להיות ישנוני הגיע לשורה של הישגים הסטוריים. הוא שילש את מספר המתחסנים היומי בארצו מכ־ 900 אלף לכ־2.7 מיליון. הוא השיק תוכנית סיוע כלכלי בהיקף של 1.9 טריליון דולר. הוא יוזם מהפכת תשתיות ארוכת טווח בהיקף 2 טריליון דולר. הוא משנה את מדיניות המיסוי באופן שיהפוך את אמריקה למקום צודק יותר. הוא מחולל מהפכה ירוקה שתהפוך את אמריקה למקום נקי הרבה יותר וידידותי לסביבה. מדיניותו מול איראן בעייתית מאוד אבל גם לעמו וגם לעולם הוא משדר מסר של מתינות, הגינות ותקווה. הרוב המכריע של האמריקנים עוקבים באהדה, בהתפעלות ולעיתים אף בתדהמה אחר האופן שבו נשיא בן 78 מרפא את פצעי הדמוקרטיה החשובה בתבל.
השינוי בלתי נתפס. רק לפני שנה נשיא ארה"ב התכחש לסכנה הגלומה במגפת הקורונה, סירב לעטות מסכה והמליץ להילחם ב"נגיף הסיני" באמצעות שתיית אקונומיקה. רק לפני תשעה חודשים אמריקה הייתה שקועה עד צוואר במגפה בריאותית, בבוץ גזעני ובסכסוך פנימי. לפני ארבעה חודשים מנהיג העולם החופשי עודד המון אלים לפרוץ בכוח לבתי הקונגרס כדי לשבש את התהליך הדמוקרטי. והנה, באפס זמן, הטירוף הוחלף בשפיות. ההסתה הוחלפה בחזון. הפוליטיקה הרעילה של מלחמת שבטים ומלחמת זהויות הוחלפה בגישה עניינית וחיובית של בואו נפשיל שרוולים. בואו נעבוד, בואו נעשה. בואו נתקן את כל אשר התקלקל והשתבש.
ישראלים שהעריצו את טראמפ (מסיבות מובנות אך לא מוצדקות) מתקשים להבין זאת, אבל במשך ארבע שנים יזם הנדל"ן המפוקפק דרדר אומה גדולה אל שפל שלא היה כמוהו. הוא הסית, פילג ושיקר. הוא שיתק מוסדות ורמס נורמות. אבל גרוע מכול: הוא הוציא את אמריקה מדעתה. הוא הפך גם את תומכיו וגם את מתנגדיו לאנשים זועמים, מרוטי עצבים, שלא יכולים לחשוב או להתנהג באופן רציונלי. הנפש העכורה והמסוכסכת של הנשיא ה־45 העכירה את נפשה של האומה וסכסכה אותה עם עצמה באופן מסוכן. לכן התהליך החשוב ביותר שביידן מוביל כעת הוא הריפוי הנפשי של ארה"ב. הוא גומל אותה מהסמים הקשים והמסוכנים שהיא התרגלה לצרוך ומחזיר אותה אט־אט אל עצמה, אל שפיותה ואל גדולתה.
האם בישראל יכול להתרחש תהליך דומה?
בנימין נתניהו אינו דונלד טראמפ. הוא חכם הרבה יותר, תרבותי הרבה יותר ואחראי הרבה יותר. אין שום דמיון בין מבנה האישיות ועולם הערכים של הנשיא האמריקני הקודם לאלה של ראש הממשלה הישראלי הנוכחי. אבל הטירוף שנוצר סביב נתניהו – באשמתו ושלא באשמתו – דומה מאוד לטירוף שנוצר סביב טראמפ. בדיוק כמו שהמאבק היצרי בין האדומים לכחולים בעידן טראמפ שיגע את אמריקה, המאבק היצרי בין ביביסטים לאנטי־ביביסטים משגע את ישראל. הוא לא מאפשר לנו לחשוב באופן צלול והוא לא מאפשר לנו לחוש תחושות חיוביות. הוא גורם לנו לא להתמודד עם האתגרים שאנחנו עומדים בפניהם ולא לבנות באופן נכון ואמיתי את עתידנו.
כך שהשאלה החשובה ביותר המלווה את תהליך הרכבת ממשלת ישראל החדשה, היא האם הוא יהיה מסוגל לגמול גם אותנו מהסמים הקשים והמסוכנים שהתמכרנו להם. האם יימצא לנו ביידן ישראלי שיעביר אותנו מעידן של פלגנות, שיסוי וטירוף לעידן של התלכדות, איחוי ושפיות.
מה שנדרש כעת הוא מרפא לאומי. הילר. לא גאון אסטרטגי ולא קנאי אידאולוגי ולא אשף כריזמטי. לא איש ימין קיצוני ולא איש שמאל קיצוני ולא ציניקן. כי מי שישראל זקוקה לו היום הוא פטריוט אמיתי שיפנה אל כל חלקי החברה הישראלית ויציע שיח של אחווה, תבונה וכבוד הדדי. מי שישראל זקוקה לו ברגע הקריטי הזה הוא מנהיג ערכי ואנושי שמסוגל להוביל תהליך עמוק של פיוס לאומי.
ב־12 השנים האחרונות נתניהו העניק לנו יציבות אסטרטגית ושגשוג כלכלי במחיר הכבד של שיסוע החברה ושחיקת הממשל. לכן המסר של הביידן הישראלי חייב להיות כפול: אחדות וממלכתיות. בה בשעה שעליו לשמור על הביטחון ולשמר את השגשוג, עליו לאחד מחדש את החברה ולבנות מחדש את מוסדות המדינה. והחשוב מכול: הוא חייב להחזיר אותנו אל השפיות. ואל הענייניות. ואל חיפוש המכנה המשותף. כדי שנוכל להפשיל שרוולים ולעשות ולבנות. כדי שאחרי השיבוש הגדול שחווינו נוכל סוף־סוף לתקן.