הגיעה השעה שמטה החטופים יתחיל לעבוד באנגלית ובערבית

אבל אף שהם לא היו אמורים להיאמר ולהתפרסם – הדברים שאמר השבוע נתניהו למשפחות החטופים הם דברי אמת. ניתוח המצב של ראש הממשלה הוא ניתוח מפוכח. קטאר אכן לא שונה מהותית מהאו"ם ולא שונה מהצלב האדום, ובמובן מסוים היא אפילו בעייתית יותר. אבל מצד שני חובה להידבר עם קטאר כיוון שהיא המדינה האחת שיש לה השפעה של ממש על חמאס. על כן אין סיבה להודות לקטאר או להעריך אותה אלא צריך ללחוץ עליה. ארצות הברית הייתה צריכה לעשות זאת על ידי השעיה של חוזה החכירה של הבסיס של הצי החמישי בדוחא. משפחות חטופים צריכות לעשות זאת באמצעות הפעלת לחץ על הקהילה הבינלאומית כדי שזאת תפעיל לחץ על קטאר. כל זאת אמת ויציב.

‏אבל האמת המלאה קשה הרבה יותר. קטאר היא אחת המדינות הקטנות והעשירות בעולם. מבין שלושה מיליון תושביה – רק כשלוש מאות אלף הם אזרחים. אבל את העושר האגדי שלה מנצלת מעצמת הגז הטבעי כדי לרכוש כוח בלתי מידתי ולהפוך לשחקן משמעותי בזירה העולמית. מצד אחד רשת אל־ג'זירה מאפשרת לקטאר להסית מאות מיליוני ערבים נגד ישראל, ארצות הברית והמערב. מצד שני המיליארדים שלה מעניקים לה השפעה עצומה על וול סטריט, על האקדמיה האמריקנית ועל הרשתות החברתיות. כך היא מצליחה לשטות בכול ולשחק משחק כפול מַתמיד. מצד אחד היא בעלת ברית של טהרן ומצד שני היא מספקת שירותים מיוחדים לוושינגטון. מצד אחד היא רומסת זכויות אדם מובהקת ומצד שני היא חברה של כבוד בפורום הבינלאומי בדאבוס. ביד אחת היא מערערת את היציבות ותומכת בטרור וביד שנייה היא מממנת את הרווארד ומארחת את המונדיאל.

‏הצביעות השיטתית, הנבזית והמתוחכמת של נסיכות הגז והרוע מגיעה לשיא כאשר מדובר בישראל, בחמאס, בחטופים ובמחבלים. מי שמימנה את ארגון הטרור שביצע את הפוגרום בשבעה באוקטובר 2023 היא קטאר. מי שמימנה את החפירה ואת הבנייה של מנהרות השאול שבהן הנאצים החדשים אונסים נשים ומתעללים בקשישים היא קטאר. ובכל זאת, כאשר הוא מתווך בין ראש המוסד דדי ברנע ובין ראש הנחש יחיא סינוואר – השלטון הדו־פרצופי בדוחא זוכה למעמד של אחות רחמנייה. גם אמריקה, גם ישראל וגם התקשורת הבינלאומית לא מגנות את הבנקאית של חמאס אלא מתרפסות בפניה ומשתפות איתה פעולה.

‏נתניהו צודק: לממשלת ישראל אין ברירה. כדי לנסות ולהציל את החטופים היא חייבת לנשוך שפתיים ולעשות עסקים עם השטן. אבל לממשל האמריקני יש ברירה. הוא היה יכול ללחוץ על קטאר באמצעות איום להעביר את בסיס הצי הגדול לאיחוד האמירויות. גם לתקשורת הבינלאומית הייתה ברירה, ואפילו חובה. היה עליה לחשוף את הקשרים האפלים שבין דוחא־של־מעלה לעזה־של־מטה. המערב כולו היה צריך לאיים בסנקציות על קטאר ולהבהיר לה שהיא אינה יכולה להמשיך לשחק את המשחק הכפול והמכוער. דמם של החטופים בראשה.

‏עדיין לא מאוחר מדי. מטה החטופים עשה עבודה מצוינת בעברית. שאפו. כעת הגיעה השעה לעשות עבודה דומה באנגלית ובערבית. תמונות של החטופות והחטופים אמורות לקבל את פניו של כל נוסע שעולה על כל טיסה של חברת התעופה של קטאר. מפגינים אמורים לחסום את הכניסה למשרדי ההנהלה של כל תאגיד בעולם הנשלט על ידי קטאר. צעקות בוז אמורות לבייש כל מנהיג קטארי, כל דיפלומט קטארי וכל איש עסקים קטארי אשר מעז להראות את פניו ברבים. תנועת המונים בינלאומית אמורה להטיל מצור על האימפריה הכלכלית שאותה קטאר הקימה בזמן שחפרה מנהרות של רוע. רק כאשר האמיר של קטאר יחוש שהלגיטימיות שלו קורסת, הוא יעשה את מה שרק הוא יכול לעשות: לשחרר את החטופים. להחזיר אותם הביתה עכשיו.