הגיע הזמן שאליטת הביקורת והצמרת הישראלית יכו על חטא

תקנו אותי אם אני טועה: מאז הזוועה שפקדה אותנו בשמחת תורה שום זרם רעיוני בישראל לא עשה חשבון נפש עמוק ולא הודה בחלקו באסון. לימין ברור במה השמאל טעה: אוסלו, ההתנתקות, העיוורון ביחס לרוע הפלסטיני הרובץ לפתחנו. לשמאל ברור במה הימין טעה: הסלחנות כלפי חמאס בשל החשש מפני עבאס ומפני הרשות הפלסטינית. לנתניהו ברור במה מתנגדיו טעו: מחאה, סרבנות, עירוב של הצבא במאבק פוליטי לגיטימי. למתנגדי נתניהו ברור במה נתניהו טעה: פלגנות, קיצוניות, הפיכה משטרית והרס הביטחון בידי מר ביטחון. אבל נכון לעכשיו הימין לא מודה בשום טעות של הימין והשמאל לא מודה בשום טעות של השמאל. לנתניהו עדיין ברור שהוא יחיד בדורו (ובהיסטוריה היהודית כולה), ומתנגדי נתניהו משוכנעים שהם זכים, תמימים וצודקים.

תקנו אותי אם אני טועה: מאז הטרגדיה של שמחת תורה איש מיושבי האולפנים לא אמר בפה מלא: טעיתי. חטאתי. לקיתי בעיוורון. עיתונאים שפילגו את עם ישראל לדעת ממשיכים להטיף מוסר מתוך כיסאות יוקרתיים. מומחי ביטחון שהבטיחו לנו שחמאס מורתע ושישראל חזקה ממשיכים להסביר לנו את המציאות שהם לא מבינים. האגף בעיתונות שרדף את צה״ל ודרש לקצץ את תקציב הביטחון לא ביקש סליחה. האגף בתקשורת שניהל כאן קרקס של חמיצות ושנאה לא ביקש מחילה. אליטת הביקורת לא ערכה ולו מעט ביקורת עצמית.

עבודת מחקר שאני שקוע בה גרמה לי לקרוא השבוע אמירות עבר רבות של בכירים ישראלים בעניין המצב הישראלי. אף שנאמרו או נכתבו בשנים האחרונות, לא הייתה בהן אחת שצפתה את האפשרות שהשמיים ייפלו. אף אחת מהן לא הציעה שישראל תיערך לקראת האפשרות שהשמיים יפלו. מנהיגי ימין, מרכז ושמאל דיברו שטויות. לא היה להם מושג באיזה עולם אנחנו חיים. עיתונאי ימין, מרכז ושמאל עסקו בהבלים. הם לא ראו מטר מעבר לחרטום הטיטניק. מומחים לכאורה לביטחון לאומי לא הבינו כלל את מצב הביטחון הלאומי של מדינת ישראל. ליקוי מאורות. עיוורון מקיר אל קיר.

היו כמה צדיקים בסדום. אלוף יצחק בריק, אלוף גרשון הכהן, אלוף גיורא איילנד. רב־אלוף גדי איזנקוט. קומץ מומחים ופרשנים שמקומם בשוליים. רוב הצמרת הישראלית חיה בלה־לה־לנד. ברגעים הגורליים בתולדות מדינת ישראל היא לא ראתה דבר ולא שמעה דבר ומעלה ובתפקידה.

לאמירות העבר של הבכירים המונחות על שולחני יש מכנה משותף: ‏זחיחות דעת. שאננות. ביטחון עצמי מופקר. ראש ממשלה אחד וראש ממשלה שני וראש ממשלה שלישי אמרו שלישראל לא נשקף איום קיומי. רמטכ״ל אחד ורמטכ״ל שני ורמטכ״ל שלישי הבטיחו שמצבה של מדינת ישראל איתן. ראש אמ"ן אחד ושני ושלישי הבהירו שבחמאס לא גלומה סכנה אסטרטגית. ראש מוסד אחד ושני ושלישי חשבו שבנימין נתניהו הוא הבעיה היחידה הניצבת בפנינו. האנשים שהיו אמורים לדעת לא ידעו. האנשים שהיו אמורים להתריע לא התריעו. האנשים שהיו אמורים להנהיג לא הנהיגו.

בסדר, טעיתם, קורה. הטעות הנוראה עלתה אומנם בחיי אדם וכמעט בחיי מדינה, אבל אפשר לסלוח ולתקן ולהמשיך הלאה. אבל לא להודות בטעות? לא לגלות יושרה אינטלקטואלית בסיסית? לא לנקות את הדף הישן שהוכתם (בדם) כדי שאפשר יהיה לפתוח דף חדש?

אי אפשר להמתין לממצאי ועדת החקירה הממלכתית, אשר אין לדעת מתי תקום ומתי תפרסם את מסקנותיה. כדי לשקם את ישראל ולצאת אל עבר התיקון אנחנו זקוקים לחשבון נפש של ממש. הגיעה השעה שהצמרת הישראלית תתייצב בפני הציבור הישראלי, תכה על חטא ותאמר אמת.