ייתכן שהכל אבוד. ייתכן שעברנו את נקודת האל-חזור. ייתכן שאי אפשר עוד לסיים את הכיבוש ולעצור את ההתנחלות ולהשיג שלום. ייתכן שאי אפשר עוד לשקם את הציונות ולהציל את הדמוקרטיה ולחלק את הארץ.
אבל אם אמנם כך, אין עוד טעם לחיות בארץ. ואין עוד טעם לכתוב ב"הארץ". גם אין עוד טעם לקרוא את "הארץ". צריך לעשות את מה שרוגל אלפר הציע לעשות לפני שנתיים: לעזוב את הארץ. ללכת.
אם הישראליות והיהדות אינן מרכיבים חיוניים בזהות, ואם יש דרכון זר לא רק במובן הטכני אלא גם במובן הנפשי – זהו זה. צריך להיפרד מהחברים, לארוז את המיטלטלין ולעבור לסן פרנסיסקו או ברלין.
ומשם, מארץ הלאומנות הגרמנית החדשה או מארץ הלאומנות האמריקאית החדשה, להתבונן בשקט במדינת ישראל מוציאה את נשמתה. יש לצעוד שלושה צעדים לאחור, ולצפות במדינה היהודית הדמוקרטית יורדת לטמיון.
אבל ייתכן שלא הכל אבוד. ייתכן שלא עברנו עדיין את נקודת האל-חזור. ייתכן שאפשר עדיין לסיים את הכיבוש ולעצור את ההתנחלות ולשקם את הציונות ולהציל את הדמוקרטיה ולחלק את הארץ.
אבל אם אמנם כך, החובה המוטלת על הכותבים ב"הארץ" ועל הקוראים של "הארץ" היא לא להפיץ שנאה ולא להגר, אלא להיאבק.
ובמדינה שהיא עדיין דמוקרטיה, הדרך היחידה להיאבק היא להידבר עם אזרחיה. לא לתעב את אזרחיה ולא להתנשא על אזרחיה, אלא לכבד אותם, להקשיב להם ולשוחח אתם. לשכנע. כי לא ברק אובמה והילרי קלינטון יסיימו את הכיבוש. לא האו"ם והאיחוד האירופי יעצרו את ההתנחלות. הכוח היחיד בעולם שיכול להציל את ישראל מעצמה הוא הישראלים עצמם.
מה מבקשים הישראלים? דברים בסיסיים. מדינה יהודית, שתבטא את זכות העם היהודי להגדרה עצמית, תגן על חייו ותשמר את מורשתו. מדינה דמוקרטית, שתכבד את זכויות כל אזרחיה ותקיים את החברה החופשית שנוצרה כאן. מדינה חזקה, שתדע להתמודד עם הסביבה האכזרית שבה אנחנו חיים. מדינה מודרנית, שתאפשר לכל ילד ולכל ילדה הנולדים כאן לחיות בכבוד בתוך אומה שהיא חלק מהעולם החופשי במאה ה-21.
אם המרכז-שמאל ישכנע את החברה הישראלית שהוא מציע לה מדינה יהודית, דמוקרטית, חזקה ומודרנית – הוא ינצח. אם המרכז-שמאל ידבר על שלום אוטופי שאיננו בנמצא ועל מדינה חסרת צביון לאומי שאינה קיימת במציאות – יפסיד. זה הכל. זה כל הסיפור.
ממשלות הימין אינן גזירת גורל. ממשלות הימין גם אינן חטא. ממשלות הימין הן העונש על כך שהמרכז-שמאל לא ידע לדבר עם הישראלים בשפה שהם מבינים ומעריכים. יצירה של שפה פוליטית חדשה, שתדבר אל לב הישראלים, היא התנאי ההכרחי לסיום הכיבוש, לעצירת ההתנחלות, לשיקום הציונות ולהצלת הדמוקרטיה בישראל.
המהלך הרעיוני שקידמתי בעיתון זה בשבועות האחרונים, ובשנים האחרונות, איננו מקרי. הוא נובע מהתחושה שאין זמן. הוא נובע ממחויבות להציל את הבית. הוא נובע מההערכה, שהשמאל הרדיקלי מחבל שלא במודע במאמצי המרכז להציל את ישראל.
אבל השמאל הרדיקלי לא באמת חשוב. מי שהישראליות והיהדות אינן מרכיבים חיוניים בזהות שלו איננו באמת חלק מהמשחק. לכן אני מקבל באהבה את התקפותיו המשעשעות ולכן אמשיך לחתור אל העיקר: לחפש את אותה דרך שלישית ואת אותה שפה ישראלית שיאפשרו לנו לחיות ולא למות.