הזעקה של גולדפוס

גם בן־גוריון וגם טרומן הבינו שכשהפיקוד הבכיר של הצבא מתחיל להתערב בענייני המדינה – המדרון הוא תלול וחלקלק. דווקא בדמוקרטיה לוחמת כמו זו הישראלית, על כולנו לזכור שאסור לצה"ל לצאת מבסיסיו, ממחנותיו ומתחומו.

אבל העולם איננו תקין, המדינה איננה מתוקנת והימים נוראים. כמעט חצי שנה אחרי השבת הארורה, המנהיגות הישראלית לא למדה דבר ולא שכחה דבר. ‏ראש הממשלה בנימין נתניהו שב לעסוק בפוליטיקה ירודה ורעה. הממשלה מתנהלת באופן הזוי ומסוכן. הממשל לא מתפקד כהלכה, והבנייה מחדש של מערכות המדינה אפילו לא התחילה. בה בשעה שבטים שונים עושים דין לעצמם, מפרקים את האמנה החברתית ומפוררים את הממלכתיות הישראלית. ההתנהלות של הממסד הפוליטי מופקרת.

לכן יש לראות בדברי מפקד אוגדה 98 לא נאום מתריס של קצין, אלא זעקה כואבת של לוחם. הדברים שאמר גולדפוס נכוחים ונוקבים. הם מעידים על עוצמת התסכול ועל עומק הדאגה של הדרג הלוחם. הם מעידים שמבחינת רבים וטובים הגיעו מים עד נפש. אי אפשר להשלים עוד עם אופן פעולתה של המערכת הפוליטית בארץ. חובה לדחוק את הקיצון ולאמץ את היחד. חובה על כולם להיכנס תחת האלונקה, חובה לוודא שהקורבנות שהוקרבו ושיוקרבו אינם קורבנות שווא. חובה על המנהיגים להיות ראויים ללוחמים המוסרים את נפשם.

לפני שלוש שנים פרסמתי את הספר "בית שלישי", שהבחנתי בו בין ישראל האמיתית לישראל הפוליטית. ישראל האמיתית, טענתי, היא פלא אנושי יחיד ומיוחד. היא מאזנת בין המסורתי למודרני, בין המשפחתי לאינדיבידואליסטי ובין מזרח למערב. יש בה תשוקה לחירות ויצירתיות, וגם תחושה עמוקה של שייכות ומשמעות. לכן היא מפיקה מתוך עצמה עוצמות ואיכויות שאי אפשר למצוא כמותן בשום מקום בעולם. לעומת זאת, ישראל הפוליטית מסואבת מן היסוד. בעולם הממסדי – הכולל בתוכו גם חלק ניכר מהזירה הציבורית והתקשורת – נוהגות נורמות פגומות וקלוקלות. אין די ענייניות, הגינות ומקצועיות. אין די ערכיות, מצוינות ותחושת שליחות. אין אחדות מטרה, ואין פעולה משותפת והרמונית. באופן שיטתי, עקבי ומתמשך, ישראל הפוליטית מועלת באמון הישראלים, שוחקת את הטוב הכללי ומובילה אותנו אל עבר אסון.

אסון 7 באוקטובר המחיש עד כמה ההבחנה הזאת דרמטית. אנו רואים בשעת מבחן שתי מציאויות ישראליות מנוגדות: מצד אחד גבורה, הקרבה ורוח גדולה – ומנגד מחדל וחידלון. מצד אחד המוני לוחמים ולוחמות, אזרחים ואזרחיות, שעושים הכול למען המולדת – ומנגד פוליטיקאים עלובים הממשיכים בשלהם ומסכנים את המולדת. הפער בין החברה הישראלית הגדולה ובין הפוליטיקה הישראלית הקטנה מעולם לא היה גדול ומסוכן יותר. גם אחרי שעברנו את כל אשר עברנו – ישראל הפוליטית ממשיכה לחבל בישראל האמיתית.

השורה התחתונה ברורה: גולדפוס וחבריו עזי הנפש צריכים להבין שלא זאת הדרך. כעת הקצונה הבכירה צריכה לשתוק, לנהל את הלחימה, להיערך למלחמה ולשקם את צה"ל. אבל הקברניטים חייבים להתעורר. מי שלא רוצה שניקלע למרי צבאי אסוני או למרי אזרחי הרסני תוך כדי מלחמה קיומית חייב לקחת אחריות ולשנות כיוון.

הנורמליות־למחצה של החודשיים האחרונים מתעתעת. השיבה לפוליטיקת קטנונית היא קטלנית, והתנהגותם של נבחרי הציבור בימים גורליים אלה היא בלתי נסבלת. בלי שהלוחמים יאמרו זאת – עלינו ללמוד מהם וללכת בדרכם. את ישראל צריך לאחד ולבנות מחדש ברוחם של גיבוריה.