לפני ארבע שנים כתבתי את השורות הבאות: "נתניהו מטריף אותנו. נתניהו משגע את אוהדיו ומשגע את יריביו. נתניהו מטריל מדינה שלמה. עשרים וארבע שבע אנחנו חושבים עליו, סוערים בגללו ומתקוטטים בעניינו. כולנו חולים ולמחלה שלנו יש שם: ביביזיס. החיידק הטורף שלה תוקף את מערכת העצבים המרכזית שלנו. הוא גורם לכך שאנחנו לא רואים, לא שומעים ולא מרגישים באופן צלול. אנחנו לא קולטים את המתרחש סביבנו ואנחנו לא מבינים את הקורה בתוכנו. כל שאנחנו עוסקים בו הוא בהערצת נתניהו או בתיעוב נתניהו. במחול השדים הבלתי פוסק של רק ביבי ורק לא ביבי וחוזר חלילה. עד טמטום מוחלט".
כתבתי ולא ידעתי מה כתבתי. הסיבה העמוקה לכשל הנורא אשר הוביל לאסון הנורא של ה-7 באוקטובר 2023 היא הביביזיס. במשך חמש עשרה שנים ישראל לא ראתה שהיא מגדלת ברצועת עזה מפלצת בשם חמאס ומגדלת בלבנון מפלצת בשם חיזבאללה. במשך עשור ישראל לא רצתה לדעת שהמערכת המדינתית התפרקה והצבא נחלש ומצב הביטחון הלאומי בכי רע. מדוע? כיוון שכולנו היינו שקועים במלחמה יצרית בין כת חסידי נתניהו לבין מסדר מתנגדי נתניהו. לא בריאות, לא חינוך, לא שיכון ואפילו לא בטחון באמת עניינו אותנו. כל מה שריתק אותנו היה לבנות את האליל ששמו ביבי או לנתץ אותו. במשך שנים ארוכות של עיוורון הביביזיס הפך עם חכם וחזק לעם חירש, עיוור ומוכה אמוק.
אין סימטריה. מי שנושא באחריות להשתוללות הביביזיס הוא בראש ובראשונה ביבי. על ראש הממשלה היה לדעת שבה בשעה שהוא בונה את הכלכלה הוא הורס את החברה ומנוון את המדינה. על ראש הממשלה היה להבין שההתנהלות המלוכנית, המבוססת על ההנחה שהמדינה-היא-אני, תיגמר בבכי. כבר לפני חמש-שש שנים היה על נתניהו לפרוש כדי לרפא את המחלה הלאומית אשר הרסה את המערכת החיסונית של ישראל. אבל גם מתנגדי נתניהו תרמו את שלהם להפקרות. הם לא הציעו לאומה חזון חלופי והם התמכרו באופן מוחלט לאתוס השלילי של לך. כך הגענו לאן שהגענו. הפילוג הפנימי היה לאיום קיומי. הוא גרם לכך שלא ראינו את הנחשול העולה מהים ולא הכנו את ישראל להתמודדות איתו.
ב7 באוקטובר 2023 האיום הקיומי התממש. הוא הביא את הברבריות הנאצית של חמאס לכפר עזה, לבארי ולניר עוז. הוא הקיף את ישראל בטבעת של סיכונים שלא היתה כמוה מאז תש"ח. והוא מחייב אותנו לנצח במלחמת הקיום שנכפתה עלינו. אבל אם לא נדביר את החיידק הטורף של הביביזיס – לא נוכל לנצח. חוסר האמון של רוב הציבור בראש הממשלה וחוסר האמון בין הצבא לממשלה עלול לסכן אותנו. עובדה: גם בשעה הגורלית הזאת, ראש הממשלה צייץ את הציוץ המחריד שאותו צייץ. הוא עדיין לא הפנים את המצב ולא לקח אחריות להיווצרות המצב. אופן ההתנהגות הקיסרי של נתניהו לא מאפשר לנו למקד את כל האנרגיה שלנו ברוע של חמאס ובסכנה של חיזבאללה. גם בזמן מלחמת-קיום, הביביזיס ממשיך לפלג אותנו לדעת.
הפתרון הוא אחד: על ראש הממשלה להודיע כבר עכשיו שביום שבו תסתיים המערכה הוא יתפטר. מי שניכס לעצמו את ההצלחות של ההייטק, הסייבר, הגז הטבעי ושנות השקט – לא יכול להתנער מאחריותו לאסון הישראלי שבתוכו אנחנו עדיין נתונים. תם ונשלם עידן נתניהו. אבל גם על ראשי האופוזיציה והמחאה לתרום את שלהם. עליהם להודיע במפורש שאם ביבי ינהג כמנהיג לאומי אחראי, הם לא ינסו להדיח אותו באופן מיידי. אם המלחמה תנוהל כהלכה – החשבון הנוקב בעניין המחדל שהוביל למלחמה יידחה עד לאחרי המלחמה. כי עכשיו מה שמוטל על הכף הוא עצם הקיום. וכאשר אויבינו מבקשים לשחוט אותנו – חייבים להתעשת. כאשר טייסים מתנגדי ביבי ולוחמים תומכי ביבי מסכנים את חייהם עבור כולנו – חייבים להתאחד. אסור לאפשר לתרבות ההאשמה להחליש אותנו בזמן מערכה על החיים ועל המוות. אסור לתת לפילוג הפנימי לחולל טירוף מערכות בשעה של משבר לאומי. כדי שנוכל לעמוד מול הרוע המוחלט המבקש להשמיד אותנו – חייבים לשלב ידיים ולרפא את המחלה הקטלנית של הביביזיס.