מלחמת אוקראינה אינה רק עימות בין ולדימיר פוטין לוולודימיר זלנסקי. היא אינה רק התמודדות בין נשיא רוסיה לנשיא ארה"ב. היא אינה רק מאבק בין מוסקבה לבריסל, ברלין, פריז ולונדון. מלחמת אוקראינה היא התנגשות חזיתית וחסרת תקדים בין הכוח הקשה שמגלמים מטוסי חיל האוויר וטורי הטנקים וההפגזות של רוסיה, ובין הכוח הרך שבא לידי ביטוי בעיצומי המערב נגד הקרמלין.
הכוח הרך הוא שעיצב את העולם שבו אנחנו חיים. מה שהכריע את המלחמה הקרה, מוטט את בריה"מ והפיל את חומת ברלין לא היה שימוש ישיר בכוח צבאי. מה שהגדיר את המציאות הבינלאומית של המאה ה־21 לא היה עוצמה ביטחונית. הסדר העולמי של שלושים השנים האחרונות מבוסס על יסודות חדשים שלא ראינו כמותם במאות קודמות: שגשוג כלכלי; פולחן צרכני; שליטה טכנולוגית; תלות מסחרית הדדית; משפט בינלאומי; לגיטימיות בינלאומית; הימנעות מאלימות. שבעת היסודות הללו הם שאפשרו לעולם של מאז 1989 להיות שקט ויציב, והוציאו מיליארדים מעוני. שבעת היסודות הללו הם שהעניקו לכולנו תקופה של שלום כלכלי שלא הייתה כמותה בתולדות העולם. הכוח הרך הצליח באופן חסר תקדים.
ב־24 בפברואר 2022 הכוח הקשה יצא למלחמה נגד הכוח הרך. הוא לא רק פלש למדינה ריבונית בלב אירופה, אלא ניסה להחריב את הסדר העולמי המבוסס על האיסור בשימוש בכוחנות צבאית. ההתנפלות הברוטלית של רוסיה של פוטין על אוקראינה של זלנסקי לא נבעה רק מההיסטוריה של שני עמים קרובים ששוררים ביניהם יחסי קרבה־שנאה, ולא רק מהאיום שחשים הרוסים בגלל ההתפשטות המתמדת של נאט"ו מזרחה. היא נבעה מכך שרוסיה היא ענק טריטוריאלי (המדינה הגדולה בעולם) וענק גרעיני (בעל כ־6,000 ראשי נפץ אטומיים) וגמד כלכלי (שהתמ"ג לנפש בו הוא כרבע מהתמ"ג לנפש בישראל). מכיוון שכך הנשיא פוטין ביקש להשתמש בפלישה לאוקראינה כאמצעי לשנות את כללי המשחק של קרב האגרוף הבין־מעצמתי ולהפוך אותו מכלכלי לצבאי. הוא ניסה לתקוף את הכוח הרך בכוח קשה ולעקר אותו.
ברגעים הראשונים של ההתמודדות היה נדמה שידו של הכוח הקשה על העליונה. האיום בעיצומים כלכליים לא הרתיע את פוטין, והגמגום לכאורה של הנשיא ביידן לא הרשים אותו. הסירוב של ארה"ב ושל האיחוד האירופי ושל נאט"ו לבלום את הכוח הקשה הרוסי באמצעות כוח קשה מערבי נתפס כעדות לחולשה. אבל בתוך זמן קצר למדי הקערה התהפכה. בשעה שהגייסות של הכוח הקשה התגלו כמגושמים, מסורבלים ואיטיים – הכוח הרך הלך והתעצם. עיצומים קשים הוטלו על חברות רוסיות, בנקים רוסיים ואוליגרכים רוסיים. טבעת של סגר ונידוי סגרה על ספורטאים רוסים, אמנים רוסים ויזמים רוסים. הרובל איבד כמחצית מערכו. הבורסה במוסקבה קרסה. כל אדם שזיהה את עצמו עם פוטין וקשר בו את גורלו טעם את נחת זרועו של הכוח הרך.
אנחנו בעיצומה של המערכה, אולי רק בתחילתה. אין לדעת מה ילד יום ואין לשער מה תהיה התוצאה הסופית. מתקפות הארטילריה וירי הטילים של הרוסים על ערים ועל מרכזי אוכלוסייה באוקראינה אינם רק זוועה אנושית אלא סיבה לדאגה אסטרטגית עמוקה. השיח הגרעיני הרוסי משולח הרסן וחסר התקדים הוא מצמרר. מחרידים הן השימוש הפראי בנשק קונבנציונלי גס והן ההשתעשעות המופקרת במחשבה על שימוש בנשק לא קונבנציונלי. הם מעידים שהכישלון הראשוני של הכוח הקשה וההצלחה הראשונית של הכוח הרך עלולים להביא להפעלה של כוח קשה מאוד.
ובכל זאת, ההפתעה הגדולה של האביב הנוכחי היא שמה שנראה כעוצמה התגלה כחולשה ומה שנראה כחולשה התגלה כעוצמה. הכוח הקשה, מתברר, אינו קשה כל כך. הכוח הרך, מתגלה, אינו רך כל כך. הסדר העולמי של שלושים השנים האחרונות יציב ועמיד יותר משנדמה לרבים מאיתנו. הוא אינו נכנע ללא קרב לבריונות של פוטין. הוא אינו מתמוטט כמגדל קלפים מול הניסיון להכריע אותו. השנה אינה 1938 ואוקראינה אינה הסודטים והרודן מהקרמלין אינו היטלר חדש.
לקח לעתיד? משהו כן השתנה השבוע. כולנו למדנו בדרך הקשה שההיסטוריה יכולה לצאת מדעתה וקנאים עלולים להחזיר אותנו אל עבר שכמעט שכחנו. ובכל זאת: נכון לעכשיו הכוח הקשה מגמגם והכוח הרך מוכיח את עצמו. השלום הכלכלי הוא עדיין המעצב העיקרי של המאה ה־21.