הליכוד ושברו: חמש הטעויות הקריטיות של מפלגת השלטון

הליכוד הוא התנועה הפוליטית החשובה בישראל. מאז הקמתו, ב־13 בספטמבר 1973, הוא היה אחת משתי המפלגות הגדולות במדינה. בארבעים מחמישים השנים האחרונות הוא היה למפלגת שלטון. במשך כחצי מאה הוא היה תופעה פוליטית חיונית, עוצמתית ותוססת, שמשקפת יותר מכל תנועה אחרת את חוויית החיים הישראלית.

ביסוד סיפור ההצלחה יוצא הדופן עמדו כמה וכמה עמודי תווך. העובדה שהליכוד הוא מעין משפחה מורחבת שיש לה רקמת חיים אמיתית ופעילה (בניגוד לאחדות ממפלגות המיזם והתאגיד במרכז). העובדה שהליכוד הוא מפלגה דמוקרטית חיה, נושמת, בועטת ומתפקדת. והעובדה שהליכוד תמיד הקפיד להיות גם לאומי וגם ליברלי, גם יהודי וגם דמוקרטי, גם מסורתי וגם מודרני. במידה רבה הליכוד הצליח כי הוא תמיד חתר לאיזון. הוא היה מפלגת עם שאיננה מנותקת מהעם ומפלגה מעשית שאיננה מנותקת מהמציאות. רתיעה מדוגמטיות, הימנעות מהתנשאות, גמישות ושכל ישר הפכו את המפלגה שהקים מנחם בגין למרכז הכוח ההגמוני של הפוליטיקה הישראלית.

אבל בחמשת החודשים האחרונים הליכוד הרס באופן שיטתי את כל מה שבנה במשך חמישה עשורים. במקום להיות לאומי־ליברלי הוא הפך ללאומני ואנטי־ליברלי. במקום להיות עממי-מעשי הוא הפנה עורף למצוקותיו האמיתיות של העם ולציוויים הבסיסיים של המציאות. המפלגה שהייתה פעם מפלגת השכל הישר אימצה גישה דוגמטית, קשיחה ומתנשאת שסותרת את ערכי היסוד שלה ואת תפיסת העולם שעיצבה אותה במשך כחמישים שנה.

הטעות הראשונה שהליכוד עשה הייתה שנכנע לקיצוניות של בצלאל סמוטריץ'. מפלגת הדגל של המחנה הלאומי תמיד הייתה מפלגה של ביטחון לאומי. היא האמינה בארץ ישראל ובהתיישבות, אבל לא בסיפוח. היא שידרה עוצמה והרתעה, אך לא פרובוקציה והתגרות. ההתבטלות שלה בפני ההפקרות של שר חווארה גרמה לכך שהיא איבדה את דרכה.

הטעות השנייה שהליכוד עשה הייתה שנכנע לגחמות של איתמר בן־גביר. המפלגה הגדולה בישראל תמיד הייתה מפלגה של אחריות ושיקול דעת. היא מעולם לא שיחקה באש של הר הבית. היא מעולם לא הקימה מיליציות פרטיות. אף שהחזיקה במקל גדול, היא דיברה באיפוק. ההתמסרות שלה לכוחנות הילדותית של שר הטיקטוק גרמה לכך שהיא איבדה את האמון של רבים מתומכיה.

הטעות השלישית שהליכוד עשה הייתה שנכנע לתאוותנות של יצחק גולדקנופף. מפלגת השלטון הישראלית תמיד הייתה מפלגה יהודית. אבל היהדות שלה הייתה מסורתית, מתונה, רכה וחמה. היא מעולם לא התירה למפלגות החרדיות לחצות את הקו האדום. היא מעולם לא העניקה להן את כל מבוקשן. לציבור החילוני והמסורתי בישראל היא הבטיחה שהוא לא יהיה חמורו של משיח. הקריסה של הליכוד השנה בפני תביעותיו עזות המצח של הממסד החרדי גרמה לכך שהוא קומם את מרבית אוהדיו.

הטעות הרביעית שהליכוד עשה הייתה שאימץ את סדר היום הרדיקלי של יריב לוין ושמחה רוטמן. בשנים האחרונות הנוהים אחר נתניהו הפכו לביקורתיים מאוד ביחס למערכת המשפט. הם כעסו על משפט נתניהו, על האכיפה הבררנית של הפרקליטות ועל היעדר הייצוג של מזרחים בבית המשפט העליון. אבל המבקרים לא היו דוגמטיים ולא קנאים. תובעי הרפורמה ביקשו רפורמה ולא רצו מהפכה. הם לא היו שותפים לגישה המחמירה והקיצונית של יו"ר ועדת החוקה של הכנסת ושל שר המשפטים. הבחירה של הליכוד הממוסד להפוך לעבד נרצע של יריב לוין גרמה לכך שהוא איבד את ליבם של חלק ניכר מהליכודניקים.

המחיר ששילם הליכוד על ארבע הטעויות הדרמטיות שלו בלתי נתפס. על פי הסקר הבלתי חגיגי שפרסם ערוץ 13 במהלך החג, המפלגה של ישראל היא כעת המפלגה השלישית בגודלה בישראל. מאז הבחירות, הליכוד איבד כשליש מכוחו. כמעט שני שליש מהישראלים אינם מתלהבים עוד מהעומד בראשו. אין כל ספק: הליכוד ומנהיגו בצלילה. אם לא יתעשתו במהירות ולא ישנו כיוון, צפויה להם התרסקות. אחרי חמישים שנים שניצבה במרכז חיינו, למפלגתו של ביבי נשקפת סכנה אמיתית של התכווצות או התפצלות או היעלמות.

המסקנה ברורה: אם הליכוד חפץ חיים עליו להתקומם מיד נגד העריצות של סמוטריץ', בן־גביר, גולדקנופף, רוטמן ולוין. עליו להשתחרר מהטרלול הקיצוני ולחזור אל דרך המלך הציונית. הגיעה השעה שהליכוד יצא מעבדות לחירות ויחזור להיות ליכוד.